בפסוקי ׳אשת חייל׳ יש הגדרה די מפורטת של האישה האופטימלית. בראש ובראשונה ״בטח בה לב בעלה״, נאמנות מוחלטת לבית, ילדים ובעל, בשילוב נמרץ עם עיסוקה במסחר, בהשכלה, בטיפוח ובהתפתחות אישית.

והאישה הזו, מה עושה בעלה? רופא בכיר? איש צבא? מליונר מצוי? לא.

בעלה ״נודע בשערים בשבתו עם זקני ארץ״, ראש כולל, במונחים של היום, ראש ישיבה, או ׳סתם׳ אברך מתמיד שקנה לעצמו שם.

ההגדרה התל אביבית לאישה-לביאה קצת שונה. האישה האופטימלית של המאה הזו היא אישה קרייריסטית שמתחלקת, לשם כך, במטלות הבית עם בעלה פיפטי-פיפטי.

בעלה מצופה להיות מצליחן לפחות כמוה והגבולות המגדריים בין תחומי העיסוק שלהם, בבית ומחוצה לו, דינם כמה שיותר טשטוש והכחדה.

ומה קורה לה ללביאה התל אביבית?

איך מרגיש לה העסק הזה? אז זהו, שלא תמיד משהו.

פרעה מלך מצרים עלה על העיקרון הזה כבר אז והבין שיש תחומים בהם נשים לא רק מצטיינות יותר מגברים, גם מרגיש להן טוב ונעים שם. ובמקביל יש תחומים בהם גברים, מה לעשות, מצטיינים בהם יותר מנשים לכן-טוב להם שם ונעים.

בשביל לגרום ליהודים סבל, הוא הפך את היוצרות והעמיס על נשים עבודות של גברים ועל גברים עבודות של נשים. זה נקרא ׳עבודת פרך׳. התובנה הזו, היא קריאת תיגר על עקרונות הפמיניזם של העולם המודרני, אבל מה לעשות? הם עדיין תקפים.

המחקר שב ומוכיח שנשים סובלות יותר מגברים כשהן נאלצות לשהות בריחוק מהבית ומהילדים, כתוצאה מדרישות מקום העבודה שלהן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הספרות גם שבה ומצביעה על תופעות לוואי שליליות כמו שחיקה, תחלואה נפשית ופיזית שהן מנת חלקן של נשים, יותר מגברים, כתוצאה מבלגון הגבולות המגדרי-תפקידי הזה.

אז מה? מקומה של האישה הוא בבית? הקריירה מזיקה לה?

בהחלט שלא.

השוני הבסיסי בין הגדרת היהדות למושגים כמו פמיניזם או עצמאות האישה נעוץ בסך הכל במיקום של סדרי עדיפויותיה. כלומר, הרשימה היא אותה רשימה, הסדר של סעיפיה שונה.

כל עוד הבית של אישה, ילדיה ובעלה נמצאים בראש הרשימה, יש מקום, ואפילו חשוב ומועיל מאוד, גם לתחומי עיסוק אחרים בחייה כמו; השכלה, עבודה, וטיפוח אישי.

אבל, כשהעסק הזה מתהפך, ועיסוקיה שמחוץ לבית תופסים את ראש הרשימה, ברוכים הבאים למאה העשרים ואחת על תחלואיה ועל מפגעיה המשפחתיים.

]]>