אתם וודאי מכירים את זה, שכל מסיבת סופשנה, ומסיבת סיום, מביאה אותנו ההורים לרף מסויים של רגש, שרק מי שנמצא במקום הזה, יכול להבין זאת. עם כל ילד, בכל מסיבה, יש את ההתרגשות שמלווה, פעם זה בגלל שאנחנו חווינו איתם את הקשיים הלימודיים שיכלו להם, לעיתים זו שנה עם דגש חברתי מאתגר, לפעמים רק פשוט מרגש לחוות את ציון הגדילה, מילד קטן לנער, או מנערה לבחורה.
ולפעמים, מסיבת גמר, מלווה בעוד התרגשויות, שרק מי שחווה אותם, יכול להבין.
אנסה לספר על מסיבה אחת כזו..
אמש, חגגה ביתנו את מסיבת הגמר של כיתה ח'. מסיבה יפה ומושקעת, עם תוכנית מקצועית ומרתקת.
בין הבנות שפיזזו על הבמה, היתה גם חברה אחת, בת כיתתה של ילדתי, נערה מתוקה, שיש לה ראש על הכתפיים, אבל עם נכות פיזית, ההורים המקסימים שלה, שילבו אותה בכיתה רגילה, למרות הלוגיסטיקה הלא פשוטה סביב העניין, זה אומר שבמשך כל השנים, היתה לה סייעת צמודה בכיתה.
כבר במסיבת סיום של כיתה א' כשראיתי את בנות הכיתה שרות ומרקדות יחד עם כיסא הגלגלים, גלגלתי את עיני בהשתאות, על הקבלה הזו של הבנות.. ועל ההכלה.
8 שנים כאלו, שנים, שאני כהורה, חויתי יחד עם הבת שלנו את הלימודים, עם בת עם צרכים פיזיים מיוחדים.
כל טיול, כל יציאה, כל תוכנית כיתתית, הדבר הראשון שכולן חשבו עליו, היה שזה יוכל להתאים ולהשתלב עם כיסא גלגלים.
כל השנים הללו, בכל ההפסקות, מעולם הילדה לא נשארה לבד בכיתה, תמיד עם חברה צמודה, שלא תרגיש בודדה.
הקבלה, השיתוף העזרה, של כל בנות הכיתה במשך על השנים, היה משהו ראוי להערצה.
אתמול שוב, במסיבה, היא השתלבה בריקודים, ובמקהלה, בצורה כל כך טבעית ומרגשת, שלא יכולתי שלא להוזיל דמעה..
במשך המסיבה חשבתי לעצמי כמה בנות הכיתה זכו בענק, זה לא דבר של מה בכך, לגדול כל השנים מתוך לימוד להתחשבות בכל צעד ושעל.
ולפעמים, מסיבת גמר, מלווה בעוד התרגשויות, שרק מי שחווה אותם, יכול להבין.,אנסה לספר על מסיבה אחת כזו..אמש, חגגה ביתנו את מסיבת הגמר של כיתה ח'. מסיבה יפה ומושקעת, עם תוכנית מקצועית ומרתקת.,בין הבנות שפיזזו על הבמה, היתה גם חברה אחת, בת כיתתה של ילדתי, נערה מתוקה, שיש לה ראש על הכתפיים, אבל עם נכות פיזית, ההורים המקסימים שלה, שילבו אותה בכיתה רגילה, למרות הלוגיסטיקה הלא פשוטה סביב העניין, זה אומר שבמשך כל השנים, היתה לה סייעת צמודה בכיתה.,כבר במסיבת סיום של כיתה א' כשראיתי את בנות הכיתה שרות ומרקדות יחד עם כיסא הגלגלים, גלגלתי את עיני בהשתאות, על הקבלה הזו של הבנות.. ועל ההכלה.,8 שנים כאלו, שנים, שאני כהורה, חויתי יחד עם הבת שלנו את הלימודים, עם בת עם צרכים פיזיים מיוחדים.,כל טיול, כל יציאה, כל תוכנית כיתתית, הדבר הראשון שכולן חשבו עליו, היה שזה יוכל להתאים ולהשתלב עם כיסא גלגלים.כל השנים הללו, בכל ההפסקות, מעולם הילדה לא נשארה לבד בכיתה, תמיד עם חברה צמודה, שלא תרגיש בודדה.הקבלה, השיתוף העזרה, של כל בנות הכיתה במשך על השנים, היה משהו ראוי להערצה.,אתמול שוב, במסיבה, היא השתלבה בריקודים, ובמקהלה, בצורה כל כך טבעית ומרגשת, שלא יכולתי שלא להוזיל דמעה..במשך המסיבה חשבתי לעצמי כמה בנות הכיתה זכו בענק, זה לא דבר של מה בכך, לגדול כל השנים מתוך לימוד להתחשבות בכל צעד ושעל.,,הערצתי את ההורים שלה על העבודה הלא פשוטה בשביל שזה יוכל להיות כך, את הצוות הלימודי, את המורות, שבמשך כל השנים היתה להם סייעת בכיתה (סוג של ביקורת חיצונית)
(‏הילדות על הבמה עם חברתן)
הערצתי את ההורים שלה על העבודה הלא פשוטה בשביל שזה יוכל להיות כך, את הצוות הלימודי, את המורות, שבמשך כל השנים היתה להם סייעת בכיתה (סוג של ביקורת חיצונית)
בסוף המסיבה, הנערה הודתה מעומק הלב לבנות הכיתה ולבית הספר, על השנים המיוחדות שחוותה..
כולי תפילה, שגם בהמשך, בכל מסגרת בה תהיה, היא תתקבל בכל כך הרבה אהבה והכלה.
ושזכות העזרה האינסופית הזו, תעמוד לבנות הכיתה המאלפות בחסד. וברחמים.
]]>
