באחת השנים בהם הוא שהה בצפת זה היה מספר שבועות לפני אחת מחתונות נכדותיו או נכדיו, הרבנית ז"ל, שהייתה אישיות מיוחדת במינה, נסעה לבני ברק לקניות לקראת החתונה, בשעות אחר הצהריים שאל הרבי את הגבאי האם הרבנית התקשרה, הגבאי השיב בשלילה, חלפה לה עוד מחצית השעה והרבי שוב שאל האם התקבלה שיחה מהרבנית, עידן הסלולר עוד לא היה מפותח והדאגה החלה לקנן בקרבו, השאלות עברו לקצב של כל כמה דקות, וכשהתשובה נותרה בעינה החל הגבאי לשמוע את הרבי צועד בסערה הלוך וחזור הלוך וחזור, הוא לא יכל להירגע, רק לאחר מספר שעות הגיעה הרבנית בחזרה בשלום, למי ששמע את השיחה שהייתה ביניהם באותם דקות קשה לשכוח אותה, איזו דאגה, איזו אכפתיות, איזה לחץ מהמקום הכי עמוק.
בשנים הראשונות לאחר פטירתה של הרבנית ז"ל, הרבי לא נסע לנפוש בצפת ונשאר בביתו, כי הזיכרונות משם והגעגועים היו קשים מנשא.
כן, גם החיים המשפחתיים של הרבי זצ"ל היו רחימאיים ואבהיים, גם האהבה שלו לכל נכד ולכל נין, לראות את הנכדים יושבים על ברכיו גם כשהוא באירועים ציבוריים. הרבי היה עם לב כל כך גדול וענק שיכל להיות אבא לאלפי חסידיו ואבא למשפחתו.
לכששמעתי אמש את הבכי של ילדינו, הבנתי עד כמה הכאב הוא עמוק בכל שכבות הגיל, גם ילדינו זכו לבוא בקודש פנימה, לקבל ממנו נשיקה על המצח וליטוף, הוא דיבר עם כל אחד ולכל אחד ברמתו ובשפתו, זה היה הרבי שלנו שאך לפני מספר שעות השיב את נשמתו ליוצרה והותיר אותנו אבלים.
]]>
