יש לך מוח מוטרד?

כמה פעמים יצא לך לשאול את עצמך בדיוק דקה לאחר שיצאת מהבית אם נעלת את הדלת, כיבית את הגז או את הבוילר? חזרת על עקבותייך ואז מסתבר לך שנהגת לפי הכללים והכל נעשה כמו שצריך. כנראה שיש לך מוח מוטרד * מומחים מסברים מהי התופעה הזו וכיצד מתגברים עליה

טליה אדר | כיכר השבת |
מה קורה במוח?

"הפרעות כפייתיות מתרחשות כאשר המוח אינו משדר את המסרים הנכונים. עקרת בית נורמלית שואלת את עצמה:"האם הורדתי את החמין מהאש?" ולאחר רגע, היא נזכרת:"כן, הורדתי". והמחשבה גם היא 'יורדת' מהראש. לעומת זאת, בהפרעת חרדה, המסר ש'הכל בסדר' לא מגיע. מחשבות 'נתקעות וחוזרות שוב ושוב. כמו שיהוקים טורדניים.

"לשם סיבור האוזן", מסביר ד"ר בן יוחנן "ניתן לדמיין שהמוח הוא כמו דואר, אנחנו מקבלים את המידע הנשלח אלינו: הדואר נקרא וממוין: החומר החשוב נקלט ומעובד, ואת השאר, את הפסולת, אנחנו זורקים. "לא כן קורה אצל הסובלים מהפרעות כפייתיות: אצלם הזבל נדבק לתודעה, אותם מכתבים בלתי חשובים מסרבים להיות מושלכים אל סל הניירות, והם משדרים שוב ושוב את המסרים הבלתי חשובים ובהחלט מטרידים שלהם".

יש משהו טוב בלהיות דרוך, מוכן לסכנה, אבל אחרי שאנחנו בודקים, ומוציאים שאין סכנה, יש, באופן טבעי 'אזעקת הרגעה', המוח מקבל את השדר 'עמוד נוח'! וכמו מסמן לכל העמדות להירגע. כל זה אינו קורה למי שסובל מבעיות חרדה. הללו כמו לא חדלים 'לבדוק' שוב ושוב ולעולם לא להיות בטוחים שזה בסדר. ו'זה' יכול להיות קשת רחבה של דברים.

במחקרי מוח שנעשו לאחרונה, התברר, שאנשים שאינם סובלים מאו.סי די, מועבר חומר הנקרא 'סרוטונין' במוח והוא מועבר מתא לתא ביעילות פלאית.ואילו אצל אלו הסובלים מאו סי די, הסרוטונין נספג בחזרה בתא לפני שנקלט כהלכה ע"י התאים הסמוכים, המחשבות כביכול, ואינו עובר לתא הבא אלא חוזר אחור.

"אני נוסע בכביש המהיר" מספר אייב, שסיפורו מופיע בספר "הילד שלא הצליח להפסיק להתרחץ", מאת ג'ודית רפפורט. "אני בדרכי לבחינת גמר. חגורת הבטיחות שלי מהודקת ואני מציית לחוקי התנועה. בכביש אין אף נפש חיה מלבדי. לפתע מתקיפה אותי ההפרעה הטורדנית-אובססיבית, כאילו יצאה משום מקום. היא מעוותת את תחושת המציאות שלי כבמטה קסם. במציאות אין איש על הכביש, אך למוחי פולשת מחשבה שאולי דרסתי מישהו.. בן אדם! אלוקים יודע מניין הגיע הפנטזיה הזאת. "אני חושב על זה למשך שניה ואז אומר לעצמי:'זה מגוחך, לא פגעתי באיש'. למרות זאת, מכרסמת בתוכי חרדה. חרדה שלא אוכל לסלקה בלי לשלם מחיר רגשי כבד. "אני מנסה לגרום שהמציאות תגרש את הפנטזיה הזאת. אני חושב:'לו הייתי דורס מישהו, הייתי חש בחבטה'. קפיצה זו למציאות מסייעת לכרב שבתוכי להתפוגג , אך רק לרגע קט.

למה? כי החרדה המכרסמת שאכן ביצעתי את התאונה האשלייתית הולכת וגדלה, ואיתה, גדל הכאב. "הכאב נובע מרגשי אשם שאכן עוללתי מעשה רשלנות שלא ייעשה. מצד אחד אני יודע שזה מגוחך, אך כאב נורא מתפשט בבטני ואומר לי דברים אחרים. אני שוב מנסה להיפטר מן המחשבה המטורפת הזאת ומתחושת האשמה המכוערת. אני חושב לעצמי: 'זה באמת טירוף'! אבל התחושה ממשיכה. כאב החרדה אומר לי 'באמת דרסת מישהו'. ההתקפה שולטת בכל מעשיי, המציאות חסרת משמעות. מערכת החושים שלי מעוותת, עלי להיפטר מן הכאב, הדרך היחידה המוכרת לי לעשות זאת היא לבדוק את המצב לאשורו".

התאור הנ"ל של המתרחש במוחו של מוטרד כפייתי, מתרחש אצל כל אחד מאיתנו במינון שונה, לפעמים בעיות הטרדה נובעות מעומס, ריבוי מטלות וכדו'. הגורמים למוח לעבוד בקדחתנות ללא מנוחה ולעבור מדבר לדבר. פסק הזמן בין המעברים לשם בייצוע מטלות נוספות, הוא מאד חשוב. כמעין פתיחת מעגל וסגירת מעגל, המהווים תהליך אנרגטי שחשוב למוח, ולנו כדי להימנע ממחשבות טורדניות. קחי לתשומת ליבך, עשי תרגול, תתחילי משימה וסיימי אותה. סמני למוח עבור, הוא בטוח יזכור זאת.

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית