שיטת פלייבק: סיפור חייך על במה אחת

כשחקנית ויוצרת בעלת תשובה שחיה ונושמת תאטרון , ראיתי בחוש את השינוי המבורך שחל במגזר הנשי הדתי והחרדי בפרט. בתחילה זה היו מופעים די דלי תקציב , וכך גם הבמה היתה נראית עם הזמן זה הלך והשתכלל,והתפתח לרמה גבוה יותר (עדיין טעון שיפור). עם זרם בעלות התשובה החדש נכנס גם משב רוח מרענן של נשים יוצרות, מקצועיות ומשובחות.
שאט אט החלו להבין איך ההצגות במגזר החרדי הולך ובהחלט נתנו דריסת רגל.

זה לא קל ממש לא, כי יש חוקים ויש כללים, שלומדים אותם, מה מותר ומה אסור להגיד או לרמוז, בתחילה זה מרגיש די מקובע, אבל עם הזמן מגלים עולם תוכן שלם. רוב ההצגות נסבות על האישה בבית היהודי, על המשפחה, על מעגל החיים השנתי. ויש דברים שלא נוגעים בהם ולא פותחים אותם.

התאטרון הוא בעצם סוג של אמירה, אמירה שניתנת לפרשנות, לשיתוף, להרגיש ביחד ולא לבד, לדעת שלכולנו קורה אותו דבר לא משנה מאיזה זרם את ביהדות. כיום אין בכלל הרבה במות, שנותנות לנו מרחב פעולה, כל הנושא של תרבות נשית יהודית מאוד בחיתוליו. שחקניות ואומניות בראשית דרכן וממש מבקשות עזרא איך אפשר להופיע בכל מיני מקומות, אז זהו זה עבודה , עבודת נמלים. אבל עם נחישות וסבלנות אפשר לקטוף פרות ולראות תוצאות. כמו כן כיוון שצצות כיום הצגות לרוב כפטריות לאחר הגשם , אז יש את האיכותיות, ויש פחות איכותיות. פעם הקהל הנשי החרדי היה מקבל בברכה הכל, היום חוקי המשחק השתנו, הקהל יודע תאטרון, הקהל יותר איטלגנטי ומצפה ליותר. והעבודה קשה אין ספק.

מהו המונח 'פלייבק' בשפת התיאטרון?

פלייבק הינה שיטה בתאטרוון אשר הגיע לארץ לפני 25 שנה, ע"י השחקנית אביבה אפל, השחקניות עובדות על אימפרוביזציה בלבד. זה אומר. שהתאטרון משולב עם סיפורים מהקהל. לדוגמא: אנו מעלות אישה שמתנדבת מן הקהל, ורוצה לשתף אותנו בסיפור מצחיק, משעשע או מרגש שקרה לה, היא עולה איתנו לבמה, ואחת השחקניות שהיא בעצם המנחה, שואלת את האשה שאלות על הסיפור, מכוונת אותה לנושא המרכזי. משם אנו השחקניות על הבמה לפי קוד מיוחד
מתחילות לשחק את הסיפור של האישה מעין שיקוף המתאר מה קרה בסיפור.