חשבתי רבות כיצד נבנה הגנה רוחנית לעם, ועלה בדעתי משחק מילים שהתברר לי מיד כרחוק מלהיות משחק, או שאולי משחק מסוכן, של דקירות בסכין העשויה מבשר ששמה 'לשון', במילים פוגעות ובוטות, שלצערנו לעיתים משאירות צלקות בנפשם של הקרובים לנו ביותר.

מילה אותיות י-ה-ל-ו-ם, עלינו לשמור מילותינו כיהלומים, ובמיוחד בבית – זירת התיקונים, היכן שמרגישים "בבית" ומרשים לעצמנו לפעמים לומר את שלא היינו אומרים מול המצלמות ה'לא נסתרות'. האדמו"ר ממכנובקא ציטט מדברי סביו המהרי''ד מבעלזא זצ''ל: "כששני יהודים דוקרים אחד את השני במילים, דוקרים אומות העולם יהודים עם סכינים".

מובן שאין חלילה קשר בין הנדקרים שנרצחו על קידוש ה' על עצם היותם יהודים, אלא אנחנו צריכים להתעורר, כדי כְּעֲרֵבִים זה לזה, נבנה במעשינו הגנה רוחנית על כולנו, שכידוע במעשינו ניתן לשנות גורל! והמאמצים הרוחניים שלנו משפיעים על כל מה שקורה, לא פחות ממאמצים אחרים שאנו עושים כהשתדלות להגנתינו!

רחל אימנו שהשבת חל יום פטירתה, תְּלַמֵד אותנו לשתוק מרצון ולהימנע מלדקור הזולת... כידוע כאשר לָבָן אביה של רחל נתן ליעקב את לאה במקומה, גילתה רחל ללאה את הסימנים לזיהוי שנתן לה יעקב. רחל בגדלותה עשתה זאת בצורה טבעית כזו עד שלאה לא ידעה שרחל ויתרה. ולכן מאוחר יותר לאחר שרחל גם היא התחתנה עם יעקב וביקשה מלאה דודאים שהביא בנה, אמרה לאה:

"הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי" (בראשית ל', ט"ו)

משפט מקומם שכזה שלאה טוענת אל רחל: ש"לא די שלקחת את בעלי", רחל אינה דוקרת את לאה ומעמידה אותה על מקומה 'שתדע אחת ולתמיד מי כאן ויתרה למי', אלא ...שותקת! ולרחל ע''פ המקורות היה 'אופי' וידעה לענות.

ומה כתוב כמה פסוקים לאחר מכן?

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ " (בראשית ל', כ"ב)

מלמדינו ר' שלום שבדרון, שדוקא עכשיו זכר לה ה' את ויתורה, כי מסירת הסימנים היה ויתור גדול, אך לשמוע משפט כה מקומם ולשתוק, זוהי גדלות מעל לטבע, ולכן זכתה היא לנס מעל לטבע, שעל אף שלא הייתה מסוגלת מטבעה ללדת, פתח ה' את רחמה, ונתן לה מסוגלת ללדת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כל אחת שנמנעת מעקיצה ודקירה עסיסית כדי שלא לפגוע, זהו מאמץ על טבעי, וה' יחזיר לה בכך במעל לטבע! דקירות מביאות עימם מריבות. הימנעות מדקירות תגביר האחדות, מריבות גדולות התחילו לפעמים מעקיצה אחת שלא במקומה, והתפתחו למחלוקות גדולות.

כך ראינו בפרשת השבוע, פרשת לך לך שם כתוב: "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט... וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ " (בראשית יג, ח) ריב פרץ בין רועי אברהם לבין רועי לוט בן דודו. ומדייק השל"ה הקדוש: בתחילת הפסוק כתוב "ריב", ובהמשך שינה הכתוב ללשון "מריבה", ומדוע? כי כל מריבה מתחילה בריב קטן על זוטות, והופך למריבה – לשון נקבה שיולדת עוד ועוד ילדים, ומגיעה למימדים ענקיים. מריבה היא כמו הצפרדעים במצרים, כמה שהיכו אותה יצאו ממנה יותר ויותר צפרדעים.

נימנע מדקירות ומריבות, נרבה באחדות ונזכה לניסים מעל לטבע בימים טרופים אלו, כי ישראל הם מעל לטבע, כפי שלומדים מפרשת השבוע – פרשת לך לך, שה' אומר לאברהם: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו,ה) אומר הבית אהרן: ע"פ רש"י ה' הגביה את אברהם מעל לכוכבים, כלומר העלה אותו מעל למזל, מעל לטבע. והבטיחו: "כה יהיה זרעך" גם בניך יהיו מעל לטבע.

ניזהר מדקירות, ונזכה לניסים מעל לטבע.

שבת שלווה ובטוחה

הרבנית אסתר טולדנו מרצה בכירה ומחברת הספרים: שבילי השלום, שבילי טהרה, שבילי החלה ועוד. להערות ולתגובות: [email protected]

]]>