בפרשת השבוע – פרשת וישב, כתוב על אשת פוטיפר בנסיונותיה להחטיא את יוסף – "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ" (בראשית לט, יב), היא תפסה בבגדו של יוסף והוא ברח והשאיר את הבגד בידיה. מפרשים צדיקים: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ" – ניסתה למצוא אותו בבגידותיו – בחטאיו, בנקודות החולשה שבו, כדי להורידו ולנצחו.

אך יוסף הצדיק אמר: "אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי" (בראשית לט,ט) אין גדול ממני בבית פוטיפר! לא תצליחי להוריד את כוחות הנפש שבי! יוסף הכיר במעלותיו ובדרגתו - ובזה הוא ניצח!

בשבילי נברא העולם, הגמרא בסנהדרין (ל"ז,ע"א) אומרת: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", ומסביר רש"י שכל אדם חשוב כעולם מלא. את בתו של מלך מלכי המלכים, יש בך חלק אלוק ממעל – חלק מה', את שווה כעולם מלא, את יחידה ומיוחדת, עם מעלות מיוחדות שאין לאף אחד בעולם!

אל תתמקדי בחסרונות שיש בך כפי שיש לכל אחד, התמקדי במעלותייך ומשם תצמחי. אמנם יש להכיר את החלק הפחות זוהר באישיות, כדי שנדע מה לשנות, שהרי הגענו לכאן – לתקן מידותינו! אך דוקא גאוה חיובית של 'בשבילי נברא העולם', והכרה במעלותינו יביאו אותנו לשינוי.

האם אין כאן גאווה?

לא ולא! ע"פ מקורותינו, ענווה אמיתית אינה נחיתות או חוסר קבלה עצמית, אלא הכרה בכוחותינו ובמעלותינו, תוך זכירה מתמדת כי הם ניתנו לנו משמים כדי למלא תפקידנו בעולם. רבי שמעון בר יוחאי העיד על עצמו: "ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן – אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן – אני ובני הן" (סוכה מ"ה,ב). רשב"י הכיר בערך עצמו וכך הגיע למדרגות נעלות.

החמיאו לנו על תכונה יפה שראו בנו? בל ננסה להתענוו ענווה מעושה (כשאנו חולמות לשמוע זאת עוד כמה פעמים...), נודה על המחמאה, ונזכור שזוהי מתנת שמים שעלינו לנצלה לטוב. ההכרה במעלותינו, תיתן בנו כוח ללטש את מידותינו ולהוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל הטמון בנו. כפי שכתב הרב דסלר שכלי העבודה של האדם הם מעלותיו, נשתמש בכלים הנפלאים והחיוביים ובעז"ה נוכל להתמודד עם הכול.

ועצה טובה שקיבלתי מחברתי פסיכולוגית במקצועה, לכתוב בפנקס את מעלותינו ולקרוא אותם בכל יום 'בשכבנו ובקומנו'... נשתמש בכלים אלו גם לבני הבית, ולא נהפוך ל'שוטרת' המנסה לתפוס את השלילי ולהוציא 'דו"ח', דבר שרק יהרוס, כי ביקורת כשמה כן היא קוברת כל חלקה טובה שבאדם ומקררת את האוירה.

אדם הוא "כחומר ביד היוצר" (ירמיה י"ח,ו), התדמית שלו נקבעת ע"י הסביבה, כפי שאמר אחד האדמו"רים: אני לא מה שאני חושב שאני, לא מה שאתה חושב שאני, אלא מה שאני חושב שאתה חושב שאני. הביקורת תבנה בזולת תדמית שלילית, שתגרום לו שלא להאמין בכוחותיו ולפחד משינוי. במקום לעשות מהבעל פלסטלינה, נהפוך לצבעיות, נוסיף צבע לבן לשחור, נראה את הלבן שבנו ובכל אחד, ודווקא כך בהתמקדות בחיובי, הכול יתבהר ויהפוך בסופו של דבר ללבן.

שבת שלום!

הרבנית אסתר טולדנו מרצה בכירה ומחברת הספרים: שבילי השלום, שבילי טהרה, שבילי החלה ועוד. להערות ולתגובות: [email protected]

]]>