שירת הצפרדעים; מה בין אדישות לאכפתיות

לא סתם זכה דורינו בכינוי דור הצפרדע. אחת התופעות הרווחות בדורנו היא האדישות, הקרירות, חוסר ההתלהבות. בפרשת וארא, אנחנו עם מכות - מכות מצרים. עשר מכות הכה הקב"ה את מצרים. אך הקשה מכולן הייתה מכת צפרדע * למה המכה הזו היא הקשה מכולן?

מירי שניאורסון | כיכר השבת |
בלהה נולדה על אוניית מעפילים ב"בייבי-בום" אחרי המלחמה האיומה, כשהוריה היו בדרכם לארץ המובטחת. אבל שום דבר ממה שקורה לה אינו מבטיח כל כך. רק לאחרונה קיבלה עוד בשורה מרה. ילדתה היחידה הודיעה לה כי הרופאים קבעו שלא תוכל ללדת לעולם. היא עסוקה במאבק במערכת הרפואית, למצוא פיתרון כלשהו.

הבוקר היא מתקשרת אלי עם סיפור אחר. היא נסערת ומתקשה להשלים משפט. אני מרגיעה אותה ומחכה בקוצר רוח שדבריי ההגיוניים יתקבלו על דעתה. זו טעות. בעצם שתי טעויות. קוצר הרוח שלי ממש לא במקום למרות שאני מנסה להסתיר אותו , ודברים הגיוניים הם לא מה שהיא צריכה עכשיו.

היא צריכה רק אמפתיה ורוך. היא נרגעת ומספרת כי אמש שיתפה חברה קרובה בקושי שחוותה. זו, במקום להכיל אותה ולהרגיע, בחרה "לפתוח עליה פה" ולתקוף. "מה שווים כל השיעורים אליהם את הולכת, אם בסופו של דבר את ככה שוקעת?", שאלה אותה החברה.

וכאילו לא די בכך, המשיכה אותה חברה וביקרה את התנהגותה. "את שקועה במרמור וברחמים עצמיים", קבעה נחרצות. מה הפלא שהבוקר של בלהה התחיל בשיחה היסטרית? לאור העובדה שיש לי הרבה כבוד אליה בשל היותה בגילה של אמי, אני מנסה להגיע עמה לשורש העניין ולהבין מה פגע בה?.

אנחנו חושבות יחד בקול. אולי החברה הזאת רק עשתה לך טוב? אולי היא ניערה אותך לרגע והוציאה אותך מהמקום העצוב, הממורמר אל המקום הכועס. מקווה שהכעס שלך יופנה לפיתרון הסיטואציה בת את נמצאת ולא לאדישות?

"כן", אומרת לי בלהה בגילוי לב. "ראיתי מראה מול פניי". קולה נרגע מעט. אם כן, אני שואלת, מה הרווח שאת יכולה להפיק מאותה "השתלחות"? עכשיו היא רגועה יותר וקולה נשמע בבהירות מעבר לאפרכסת. "את יודעת מה", היא שואלת ומיד ממשיכה. "אני יכולה לחבק את עצמי. אני יכולה לאחוז את הילדה הקטנה שבתוכי ולאמץ אותה אל לבי. אין דבר, נפלת? תקומי. יש הזדמנות נוספת. ואת יודעת מה, החברה הזו רק הוציאה אותי מהאדישות שלי עכשיו קדימה לעבודה".

***

לא סתם זכה דורינו בכינוי דור הצפרדע. אחת התופעות הרווחות בדורנו היא האדישות. הקרירות. חוסר ההתלהבות.
השבת בפרשת וארא, אנחנו עם מכות - מכות מצרים. עשר מכות הכה הקב"ה את מצרים. אך הקשה מכולן הייתה מכת צפרדע. עד כדי כך שחז"ל שואלים "אילולי הצפרדע, היאך היה פורע מן המצרים?"...

למה המכה הזו היא הקשה מכולן?

מכה זו באה "לתקן" את המצרים שפגמו בעולם והרחיקו אותו מהאמת האלוקית הקדושה והחדירו בו רוע וטומאה. לא רק מכה זו, כל המכות לא היו עונשים אלא תיקון. ומה סיפורה של הצפרדע? הצפרדע היא לכאורה בעל חי חסר תועלת. מהי היא מועילה לאנושות? לשם מה נבראה? מילא חיות כשרות, נועדו לאכילה. חיות טמאות נועדו לעבודה וחלקן אף להחזיר את הרשעים למוטב ולנסות את הצדיקים. אך הצפרדע? היא אינה כשרה לאכילה. לא תצלח לשום מלאכה ובוודאי שאינה יכולה לנסות את הצדיקים. מה חפץ בבריאתה?

אלא שהצפרדע היא סמל. היא סמל לאדישות. לא כשרה ולא טורפת. לא מועילה ולא מזיקה. היא מסמלת את חוסר האכפתיות של פרעה לכל עניין אלוקי. דווקא בשל זה נבחרה להכות את המצרים. דווקא החיה הזאת – האדישה – התמסרה באופן מוחלט לרצונו של הקב"ה. היא למעשה קידשה שם שמיים ומאוחר יותר אנו מוצאים כי חנניה, מישאל ועזריה למדו ממנה קל וחומר והשליכו עצמם לכבשן האש.

הצפרדע אולי אדישה, אך אינה מטומטמת. אינסטינקט החיים שטבע הקב"ה בכל החי, הצומח והדומם בעולם, לא פסח עליה, ובכל זאת בחרה הצפרדע להשליך עצמה לתנורי המצרים בידיעה שהדבר יביא למותה. זו בדיוק הייתה נקודת התיקון של פרעה ומצריים ולכן "אילולי הצפרדע...".

בשעה שסיים דוד המלך את ספר תהלים, זחה דעתו עליו. אמר לפני הקב''ה: ריבונו של עולם, יש בריה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני? באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת ואמרה לו: דוד, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד, אלא כל שירה ושירה שאני אומרת, ממשלת עליה שלושת אלפים משל...

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: Mirisch1@gmail.com

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית