כשהגיע העשיר לבקר את אביו שאלו האב: "מי אתה?", אמר העשיר: "הרי שני בנים לך, וכי לא תכירני?". נענה האב: "אם לא תכיר את אחיך – איני מכיר אותך, אם אינך אחיו – אינך בני". כך גם כשראה ה' שבני ישראל 'מכירים זה את זה' – שומעים האחד את אנחת אחיו, משתתף בצערו, אמר ה': "וגם אני" – גם אני אשמע אותם, אדאג להם כאב לבניו, ואוציאם ממצרים. גם היום אנו בגלות כללית לא קלה, וגלות פרטית – כל אחד ונסיונותיו, כשנשתתף בצער אחינו ישראל, וננסה לעזור להם, גם ה' ישמע אנחותינו, יהיה איתנו, ויוציאנו ממיצר.
כשנרגיש את הזולת נקל כאביו, כפי שהעידה בפניי אישה שעברה נסיונות רבים, שמה שהחזיק אותה היה משפחתה התומכת, על אף שהמציאות לא השתנתה, נשיאתם בעול הורידה אחוזים ניכרים מהקושי. כשנישא בעול לא רק נקל על הזולת אלא אף אנו נרוויח, אם נדאג שאחינו לא יהיו לבד גם אנו לא נהיה לבד, ה' במידה כנגד מידה – ישא עמנו בעול, יקל כאבנו, ימנע מאיתנו קשיים, ואף אם נגזר עלינו נסיון יחזיק בנו שלא ניפול.
כל כך חשובה הנשיאה בעול שהעיד רבי שלמה זלמן אויערבך שמי שאינו חש את השני אין לו צורת אדם כלל. ואכן גדולי ישראל כה נשאו בעול עד שכששמעו על צער הזולת הוזילו דמעות, ואף בצער בעלי חיים לא יכלו לראות.
וכיצד נצליח לשאת בעול? ע"י התבוננות בזולת, להיכנס לנעליו ולהרגיש בצערו ובכאבו. ואף אם נקדיש לכך כמה דקות ביום, האם אין זה שווה כדי לזכות לצורת אדם, ולליווי של ה'?!
נשיאה בעול – סוד ההישרדות בגלות ע"י הנשיאה בעול וחיזוק הזולת נשרוד בגלות. כפי שכתוב בפרשה הקודמת: "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם" (שמות ה,ז) – פרעה גזר שבני ישראל לא יוסיפו לקבל תבן מהמצרים לעבודת הפרך, אלא יחפשוהו בעצמם.
שואל הרבי מאלכסנדר: מדוע כתוב תאספון – בא' במקום בו'? לרמזנו שפרעה ראה שכשבני ישראל המתינו לקבלת התבן, היו מתאספים – מחזקים אחד את השני, ונוסכים בו כוחות, הבין פרעה שכך לא יוכל עליהם, ולכן פקד שיאספו התבן בעצמם, ויפסיקו להתחזק יחד.
פרעה רצה להפריד בין בני ישראל ולא הצליח! גם היום - נחזק אחד את השני, ולא יוכל איש להרע לנו. נישא בעול עם הבעל והילדים, נרחיב המעגל לכל עם ישראל, וה' ישא עמנו בעול, וישפיע עלינו ישועות ושפע, יוציאנו מהגלות הפרטית והכללית, ולעולם לא נהיה לבד.
]]>
