"וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא,ב) ה' ציוה לבני ישראל לשאול מהמצריים כלי כסף וזהב, כדי שיצאו ממצרים ברכוש גדול, ללא צורך להחזיר כלים אלו למצריים שכן שכר עבודתם שלא שולם היה גדול מכך בהרבה.

המדרש מספר שה' ציוה לבני ישראל לא לגלות זאת למצרים משך שנה עד לקיום הציווי. 12 חודשים שמרו בני ישראל על הסוד. לא יום, לא יומיים, שנה שלמה 365 יום, 8760 שעות. שתקה אומה שלמה. ואמר הגאון רבי מרדכי בנט ששמירת הסוד, הראתה לה' שיודעים הם לשמור על לשונם, וראויים לגאולה. חשבתי שבעידן ה'הכול פתוח', וה'שיתוף' בכל סוגי המדיה, יש לנו מה ללמוד מבני ישראל במצרים, ואין כוונתי שנדביק פלסטר לשפתיים ונחיה במחתרת, אך מכאן ועד ל'הדלפת' כל הקורה בביתינו, המרחק רב.

טוב לך? חשבי פעמיים האם כדאי לשתף את חברתך! אולי כשתספרי על עזרה מבעלך, תגרמי לחברתך לצביטה בלב כשאצלה זה כה רחוק מהמציאות?! מדי פרסום של הטוב בתוספת קנאת חברתך לא יוסיפו לך ברכה. סיפרה לי אישה שחברתה נהגה לספר לכולם - גם לכאלו שהשלום לא שרר בביתם, בפרטי פרטים על כל הטוב שבבעלה, כולם ידעו כמה בעלה עוזר לה מעל לממוצע, לצערנו נהרג בעלה בתאונת דרכים, ולאחר חשבון נפש האלמנה בעצמה העידה: "אני גרמתי לזה. בדיבוריי הרבים עוררתי עלי קנאה, התעלמתי מתגובות כגון "הלואי שבעלי היה כך"... וזו התוצאה!".

לא נדע חשבונות שמים, אך כתוב בספרים שהמבליט את הטוב שחננו ה' עלול להזיק לעצמו. ואמר רבי נחמן מברסלב: חבל שלא למדנו לשתוק לפני שלמדנו לדבר. ובמיוחד עלינו לשמור פינו מלגלות סודות הבעל, שהבן איש חי מזהיר על כך בעונשים כבדים, ומנגד מברך את האישה השומרת סודות בעלה: "אשה אשר תשמר סודות בעלה, ישמרנה הבורא ישתבח ויתעלה, יאריך ימיה ויחזק כחה". כמה עצוב, שישנן נשים שאינן שולטות בדיבורן ומגיעות אף לדברים שבגדר ניבול פה, בטענה שזו 'פתיחות', אין טעות גדולה מזו. הדבר מעיד על קשר חלש, כאשר הקשר טוב מעצמנו לא נרצה להכניס שותפים נוספים לביתנו.

כשנשתוק יותר נתברך, ש"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח,ב). ובנוסף לברכה נזכה לגאולה. גלות מצרים הייתה בגלל הדיבור, כפירוש השפת אמת על דברי ההגדה: "וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור" – שגלו בגלל הדיבור, בני ישראל לקו בלשון הרע, ולא שמרו לשונם, ולכן היו בגלות תחת פרעה – פֶּה רַע.

וכאמור כשלמדו לשמור לשונם ולא גילו הסוד, תיקנו הדיבור ונגאלו בפסח – פה סח בו אנו מצווים לספר בפה ניסי הגאולה. בקריאת הפרשה מתעוררים בנו הכוחות שבאותה פרשה, נתחזק השבוע בדיבור, עם מי לדבר, כיצד לדבר, מה לדבר, ובמיוחד מה לא לדבר. נדמיין מסננת בין המוח לפה, שתסנן מה לספר ומתי לשתוק, ובכך נהפוך ראויות להיגאל נצא ממיצר הדיבור, שלפעמים מפיל אותנו והורס קשרים וכך נזכה לגאולה השלמה.

הרבנית אסתר טולדנו מרצה בכירה ומחברת הספרים: שבילי השלום, שבילי טהרה, שבילי החלה ועוד. להזמנת הרצאות,הערות ולתגובות: [email protected]

]]>