באקט של מחאה הגעתי לבית הדין הרבני עם ראש לבן... פאה מחומצנת. זה לא עזר לי. וכשלאחר שמונה שנים הוא ניאות לשחרר אותי סוף סוף מכבלי עגינותי במעמד הסטורי שלכבודו פתחו במיוחד את בית הדין בערב ראש השנה! הוא נאלץ לעשות התרת נדרים כדת וכדין לפני מעמד הגט.
ממש מתחת לאפנו התרחשה פה באמריקה סנסציה משפטית. בעלי ואני מכירים באופן אישי את מרבית המעורבים. והפרשה זעזעה את אמות הספים של היהדות והכתה גלים בעולם כולו. במרכזה של השערוריה עומד רב טוען רבני, שהיה אהוד על מתגרשות בפוטנציה ובפועל. הוא נודע במלחמתו נגד בעלים. בהליכי גרושין הוא נהג להדריך את הנשים איך לרדת לחיי בעליהן להוציא מהם גט, כספים, רכוש, להבריח אותם מן הבית ולמנוע מהם קשר עם ילדיהם. לכאורה ממש דון קישוט. עורך הדין שלו עוד טען בחוצפתו הרבה, שהוא לוחם למען זכויות הנשים... הבעיה שהוא לא עשה זאת למטרת חסד והוא פעל כך גם כשהיה זה בניגוד לאמת, לצדק וליושר מינימלי כלפי הבעל, הגרוש. והכי גרוע בניגוד לטובת הילדים!
והכל למען בצע כסף.
אני יודעת אישית על מקרה שהוא ייצג דווקא את הבעל אבל בגד בלקוחו וקיבל בפשיעה סכום עתק מהאישה ומשפחתה מתחת לשולחן, כדי לנקנק את הבעל ולהטות את הדין לרצון האישה שהיתה מעורערת וקרימינלית, למרות שבכך הרס את חייהם של שמונה ילדים לדורי דורות.
הרב מנדל אפשטיין מניו יורק נשפט לעשר שנות מאסר ותאמינו לי עשר קטן עליו... באשמת חטיפה ועינוי של סרבני גט. שזה עוד לדעתי המצוות שלו... הוא הסגיר גם את בנו שהיה מעורב ועוד ראשי ישיבות ופעילים נוספים אשמים יותר או פחות. חלקם בעלי כוונות טובות, שהובילו אותם כל הדרך לגיהנום וחלקם רודפי בצע ששילשלו לכיסיהם סכומי עתק אותם גבו תמורת השרות. על סיפורי "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" החל באיומים וכלה במכות, הטבעות במקווה, פשקווילים והפגנות שמענו כל חיינו עוד מימי העיירות היהודיות בגלות אירופה.
אז למה? למה אתה כמו פרעה? שלח! למה אתה מסרב לתת גט? אל תהיה אדיוט! אי אפשר להחזיק בן זוג כבן ערובה ולצאת מזה בשלום. ההשלכות והנזקים כל כך יכאבו שפשוט לא משתלם בסופו של דבר. תזכרו שהזהרתי. ואם עוד יש לך חשק לעגן אותה כדאי שתקרא את הסיפור הבא: שנים אמרתי לבעלי המעגן תדע לך שהדמעות הרותחות של אשה מוכה כאובה עגונה לא הולכות לזבל. יש מאגר מיוחד תחת כסא הכבוד שם הן נאספות ומצטברות רותחות ומבעבעות. יום אחד התכולה הזו תשפך עליך ותטביע אותך. וביום פוקדי ופקדתי.
וכך היה! על שמונה שנים שנים של עגינות הוא שילם בשמונה שנים של בדידות בעולם הגדול עד שמצא את זיווגו השני. מידה כנגד מידה. הוא אילץ אותי לרוץ אחריו בכל העולם להתחנן על נפשי ולשנורר ממנו את הגט. הוא נהיה שנורר בעצמו מחזר על פתחים בכל העולם. ושיא השיאים של יד השם הגלויה התרחש בעת שהגעתי לאחת מבירות אירופה במסגרת עסקי המצליחים. כבר הייתי נשואה בשנית. בעודי ממתינה לבעל העסק כדי לשלם על הסחורות, חשבתי שאני הוזה ...הוא נכנס לחנות. הוא כמובן לא זיהה אותי במיטבי ופנה אלי עם יד פשוטה "איך שאפען געלט פאר ישיבת..." (אני אוסף כסף לישיבת..) למרות שרעדתי בכל גופי הישרתי מבט ואמרתי בקור רוח: "שלום זו אני". הוא נאלם דום!
אוי איך שמעגלים נסגרים בחיים, לא שמחתי לאידו, הייתי עצובה מאד. אדם חכם אמר לי פעם: "בחיים אל תבקשי נקמה רק תתפללי לאריכות ימים" כי גלגלי הצדק מסתובבים גם אם לפעמים בקצב איטי. אני מקווה שאם עוד יש לך איזו הווא אמינא, שהבנת את המסר והחשק לאמלל ולעגן אותה התאדה. למה גברים שמים את עצמם בפוזיציה הזו ומביאים על עצמם את המכות האלה? האם לטווח הארוך זה משתלם להם ואיך תטפלי בכל מקרה לגופו? מה שהכי יכול לעזור לך בהשגת הגט המיוחל, הוא אבחון מדויק ככל האפשר של הסיבה האמיתית בגללה הוא מסרב לשחרר אותך.
אחרי שמונה שנים כמסורבת גט וכעגונה ירד לי סוף כל סוף האסימון. ברגע שהגדרתי במדויק מה המניעים שלו ופעלנו בהתאם הוא התרצה. "עם חכם תתחכם עם נפתול תתפתל ". אבחנתי את הפחד שלו, שאותו הביע באופנים שונים שהוא לא יצליח להתחתן שוב... הוא היה גדל מידות ומגושם. הוא גרס שאם יתעקש לאורך זמן אני אתיאש מגט ואשוב אליו בלית ברירה. דאגנו שיציעו לו שידוך מעולה. רק כש"הצדיק" היה משוכנע שהציפור הבאה בידו ואוטוטו, הוא נאות לשחרר את הקודמת מן הכלוב. כמובן שכמה שעות אחרי הגט התברר לו שהכל היה עורבא פרח.
ואל תהיו לי יפי נפש ותטיפו נגד התכסיס. זה לא אנחנו הפושעים פה. סיבה נוספת למעגנים היא שלפעמים הם היו כל כך רעים ורשעים במערכת הנישואים שאלוקים פשוט מקשה ומכביד את ליבם כמו שעשה לפרעה כדי שיקבלו את המכות שבאמת מגיעות להם. הם אפילו לא יודעים בעצמם למה הם מתעקשים לא לתת גט .רשעות
לשמה, זה כבר מעבר לשליטתם . יד אלוקים הויה בם.
"בתי בת השלוש טיפסה על השולחן בסלון וצרחה אבא אתה שוגע (משוגע) תפסיק לרביץ לאמא... תחת מטר הבוקסים שהוא הנחית עלי איך שהוא הצלחתי לפלס דרכי לדלת הכניסה שהוא נעל מבעוד מועד. בידיים רועדות ובברכיים פקות הצלחתי בחסד השם לברוח לשכנים. השכנה שהיתה מבוהלת מצרחות הפחד והכאב שלי שהרעידו את הבנין נסתה להרגיע אותי. רק עברו דקות ספורות והוא נקש על דלתם. בשלווה סטואית דאוגה צבועה ומתחסדת הוא לא פחות ולא יותר דרש בשלומי ושאל היא בסדר? אני לא יודע איזה התקף שגעון תפס אותה, התחילה לצרוח." כשזה הלך הדברים באמת, מה הפלא שהוא רע עד כדי לעגן שנים ולא עזרו תחנונים, בקשות, איומים ואפילו מכות שקרובים יודעי דבר תפסו יוזמה והנחיתו עליו.
הכי גרועים בעיני הם בני הבליעל תאבי הבצע שדורשים ממון רב תמורת הגט. אז דעו לכם שאין אין אין ולא תהיה להם ברכה בכסף הזה. נקודה. יש באמתחתי ספורים מסמרי שיער על הרעה שכסף זה הביא על בעליו ואיך שהיה לו לרועץ! קצרה היריעה מהכיל. ואם אתה מעגן סתם בגלל שאתה מאצ'ו וזה פגע בכבוד שלך שהדרישה לגט באה מהצד שלה, הגיע הזמן שתהיה גבר! תן לה גט. בברכת גמר טוב.
נ.ב. אין להבין מדברי שאני מעודדת גיטין. ברור שאני מדברת על מקרים שבהם ברור שסוף טוב הכל טוב.
*** הכותבת היא שרי שטיירמן, טור ממבטה האישי.
]]>
