"היינו בסיומה של סעודה, ירדנו הביתה מהסוכה ואז שמענו צעקות נוראיות מהחלון. החלונות שלנו פונים בדיוק לרחוב הגיא שמוביל בין שער שכם אל הכותל ואנחנו שומעים צעקות קשות ביותר, ש... אני לרגע חשבתי שזו אולי איזו אישה לא נורמלית שצועקת, זה לא היה נשמע משהו רגיל. הבת שלנו, בכיתה ו', התרוממה לחלון כדי לראות איזו דמות רואים, אם זו ערביה, יהודייה, מי זו שם שצועקת. והיא צעקה 'זו יהודיה!'.
היא לא קלטה דברים קשים היא רק ראתה דמות של יהודייה שצועקת. רגעים, שניות אחרי כבר לא ראיתי אותו. הוא פשוט רץ למטה, רץ לעזור לה. אני לא קלטתי את זה מיד כי אני עוד לא הבנתי מה בדיוק קורה. הוא קלט מיד, הוא שמע אותה אומרת 'זו יהודייה' ואני עוד לא קלטתי. לקח לי כמה רגעים לקלוט. ברגעים האלו קרה מה שקרה למטה .
הוא יצא מהחצר, פנה לעבר אותה אדל שנפצעה פצעים קשים מהמחבל והמחבל עוד כנראה סיים את זממו בבעלה, זה היה כמה מטרים ימינה מאיפה שנחמיה פוגש אותה, הוא לא הבחין במחבל, פנה אליה, כדי לסייע לה, המחבל הבחין בו ואז הוא בא אליו מאחורה ודקר אותו דקירה בעורק הראשי שהיא לא בלבלה את נחמיה. הוא התחיל מאבק פיזי קשה מאד. אני קולטת מה קורה ויורדת למטה, פותחת את דלת החצר ויוצאת לרחוב.
מה שאני רואה זה את נחמיה שוכב על הגב, המחבל נאבק איתו על הנשק, הם נאבקים זה עם זה. באיזשהו שלב נחמיה שלף את הנשק כדי לירות בו אבל הכוחות שלו הלכו ונחלשו מאיבוד הדם. אלה רגעים נוראיים. אני זוכרת את עצמי צורחת, צורחת 'נחמיה'.
]]>
