כמה פעמים הלחצנו את הילד לקחת כיוון שלא התאים לו בכלל בגלל הלחץ החברתי? כמה הכרחנו את הבת להתלבש בסגנון שלא התאים לה, רק כדי לספק את השכנות? הפכנו לעבדי החברה תוך רמיסת נפשנו ונפש בני ביתנו!

פרשת השבוע נקראת על שם יתרו, איך זכה יתרו לכך? דבר שקרה רק לבודדים כגון: נח, חיי שרה ופנחס? יש לכך סיבות רבות, אחת מהם היא המעשה הכביר שלו: יתרו היה ראש עובדי העבודה הזרה שבאותו דור, חז"ל אומרים שלא היה אלוה שלא עבד אותו, כל אומות העולם העריצוהו, מעמדו היה בפסגת העולם. וביום בהיר הוא עזב את הכול והכריז: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים" ודבק בה' ובעם ישראל.

כדי לנסות להרגיש את גודל מעשהו, נדמיין שלפתע אנו רואים כותרת בעיתון: נשיא ארה"ב התגייר! ואז מגיע התיאור כיצד עזב נשיא ארה"ב את כל מעמדו, עבר תהליך של גיור, והפך ליהודי. כתבה סוערת שלצידה צילומים של הנשיא לאחר גיורו,
נתאר לעצמנו איך כל העיתונות והמדיה מוצפים. מי לא מצלם? מראיין? היסטריה שהייתה הופכת להסטוריה. איזה רעש היה מתעורר בעולם ובצדק.

יתרו היה במעמד של נשיא כל העולם, כל העולם רעש בעקבות מעשהו, אך יתרו לא התחשב בכך, ברגע שהבין שזו האמת, לא עניין אותו 'מה יגידו', הוא הולך בדרך האמת. כמה אנשים יכלו להתקדם ועצרו רק בגלל הפחד מ'מה יגידו'.

כמה אמהות סיפרו לי בדמעות שליש על ילד שנשר כי הכריחו אותו ללמוד במקום 'נחשב' שלא התאים לו כלל וכלל והכול למען החברה, האמא חששה מה יאמרו כולם, והיום כשהוא על הברזלים ברחובות אומרים גם אומרים. מה יגידו היא אומרת לי? יגידו.. לא חבל?!

החובות הלבבות כותב דבר מבהיל אך חובה לדעת: אדם שחושב מה אחרים יגידו עליו, גרוע מעובד עבודה זרה. (חובות הלבבות ח"ב שער יחוד המעשה פרק ד') כי אדם כזה עובד את החברה, המורה, הדודה, והשְכֵנה, רק לא את השְׁכִינָה.

יהודי שעושה הכול למען החברה הוא רחוק מה', כפירושו של הרבי מקאצק על הנאמר בפרשה: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ, טו) יש שני סוגי אנשים: יש אדם שמתפלל ואומר: "וירא העם" – רואים אותי? "וינועו" – אתנדנד חזק שכולם יראו.. אומרים לו: "ויעמדו מרחוק" – אתה עדיין רחוק מה'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ויש אדם החושב: "וירא העם וינועו" – רואים אותי מתנודד, ילעגו עלי שאני צדיק מדי. לכן: "ויעמדו" – אעמוד ישר שלא יצחקו.
אומרים לו: "מרחוק" – גם אתה עדיין רחוק.

לרַצות את כולם ממילא לא נצליח, כפי שסיפרה אמי שבבר מצוה הראשונה ערכה אירוע יוקרתי אך קטן והיו שנפגעו שלא הוזמנו, בבר מצוה הבאה הזמינה יותר אך שוב היו שהתלוננו, אמרה: "אם ממילא לא נצא ידי חובה, נעשה את הכי טוב לנו" וערכה אירוע מצומצם ביותר.

הבה נהיה כדגים חיים, דג מת נסחף בזרם, דג חי יש בו כוח להתנגד כשצריך. בזוגיות, בחינוך ובכל תחום בחיים נעשה את שטוב לנו, את רצון ה', בלי להתחשב בכולם, וחיינו יהפכו לחיים של אושר, איזון, שמחה, רוגע ושחרור.

הרבנית אסתר טולדנו מרצה בכירה ומחברת הספרים: שבילי השלום, שבילי טהרה, שבילי החלה ועוד. להזמנת הרצאות, הערות ולתגובות: [email protected]

]]>