נוסיף לדברים כי חרם דרבינו גרשום במאה העשירית השווה את כוחה של האישה לכוחו של האיש (לא באופן מוחלט) וכיום גם אישה יכולה לסרב לקבל את הגט ובכך 'לעגן' את בעלה. נתון שנמסר לאחרונה על ידי הרב שמעון יעקובי, מנכ"ל בתי הדין הרבניים, קובע כי כיום יש בישראל כ-130 בעלים סרבנים וכ-120 נשים סרבניות. ובפועל יש שבעה סרבנים היושבים בכלא.
בתענית אסתר ציינו ארגוני הנשים את 'יום העגונה', וערכו פעילויות להעלאת המודעות לסרבנות הגט המעיקה על חייהן של נשים רבות בעיקר בחו"ל, שם אין לבתי הדין היהודיים סמכות לנקוט בסנקציות כנגד הסרבנים. לכן הדבר תלוי באופן בלעדי בנכונות של הבעל להעניק את הגט.
כדי לבחון את הנושא מהזווית ההלכתית והמשפטית פנינו אל הרב ד"ר עו"ד יצחק כהן, מומחה לדיני המשפחה, ומנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים.
ראשית, מה הסיפור שמסעיר את המדינה בעניין מאסר אביו של סרבן גט?
"מדובר בזוג יהודים, תושבי ארה"ב שנישאו בחו"ל לפני כ-19 שנים. הם הגיעו לטיול בארץ לפני כעשור. במהלך הטיול האישה לקתה בשבץ מוחי והפכה להיות נכה המרותקת לכיסא גלגלים. בעלה נטש אותה עם שני ילדיהם ושב לביתו בחו"ל, תחת חסות הוריו המפרנסים אותו. לאורך כל השנים הללו, האישה מנהלת הליכים כנגד בעלה. בית הדין הרבני הכריע שיש לחייב גט במקרה אכזרי שכזה, כלשונו. אולם הבעל לא נמצא בארץ ולפיכך אי אפשר להפעיל נגדו שום סנקציה. מחלקת העגונות בהנהלת בתי הדין הרבני הצליחה לאתר את אביו בלבד, ניסתה לשכנעו שישכנע את בנו ליתן גט, וכל המאמצים העלו חרס."
מהן הסנקציות העומדות לבית דין רבני כדי ללחוץ על בעל לתת גט?
"לבית הדין הרבני נמסרו סמכויות רחבות להפעיל סנקציות כנגד סרבני הגט, הדבר כולל איסור יציאה מן הארץ, איסור להחזיק רישיון נהיגה, איסור לשמש במשרה על פי דין או לעסוק במקצוע הטעון רישוי או היתר על פי דין (כמו למשל איסור לשמש עורך דין או רואה חשבון) וכן איסור להחזיק חשבון בנק."
אם יש כל כך הרבה סנקציות כיצד מגיעים למצב שיש סרבני גט?
"שאלה יפה ויש לה כמה תשובות. ראשית, הפעלת הסנקציות נעשית רק במקום שההלכה קובעת שיש לפסוק כפיה, חיוב או מצוה לגרש. הדבר אינו פשוט כיוון שמתן גט בהשפעת סנקציות, שלא היו אמורות להיות מוטלות על פי ההלכה, פוסל את הגט. במקרה של "האב המעגן" זו לא הבעיה שכן בית הדין הרבני הגיע למסקנה שיש לחייב בגט ואפילו להגיע לרמה שלכפיית גט, שפירושו מאסר של הבעל הסרבן. שנית, וזו הבעיה במקרה שלנו, הבעל המעגן אינו בארץ."
אז מה עושים? האם כל בעל שיברח מהארץ יותיר את אשתו עגונה ללא מוצא?
"נכון, כל עוד הבעל אינו כאן, לא ניתן לכוף אותו. מחלקת העגונות תנסה להגיע אליו ולשכנעו ליתן גט, אך עדיין הדבר תלוי ברצונו. מוכר לכולנו הסיפור הקשה של יחיא אברהם שהיה סרבן גט ושהה במשך 33 שנה בכלא עד שהוא נפטר, ורק אז השתחררה אשתו מעגינותה."
"אפשרות נוספת היא צו עיכוב יציאה למקרה שהסרבן יגיע לארץ. כך למשל קרה בפרשת סבג. בני הזוג הגרים במונקו התגרשו אזרחית אך הבעל המשיך לעגן את אשתו מבחינה דתית. האישה פתחה הליכים בארץ, מבלי שהבעל ידע על כך. כשהגיע לטיול עוכב במשך כמה חודשים, בסופו של דבר בג"ץ פסק כי אין סמכות לבית הדין הרבני בנוגע לתייר שאינו תושב ואזרח הארץ והוא שב לארצו. אגב, האישה עדיין מעוגנת."
"במקרה המדובר כעת, מי שהגיע ארצה הם הורי הבעל, האישה פתחה בהליכים נגד ההורים בגין פקודת בזיון בית המשפט. טענתה היתה כי ההורים הם אלו שעומדים מאחורי הסירוב של בנם. בית הדין הרבני הוציא צו עיכוב יציאה כנגד ההורים והם לא יכלו לשוב לביתם. לאחר דיון ארוך ונוקב וראוי לשמו, התקבלה בפני בית הדין התמונה שאכן הבן תלוי באביו לחלוטין. וכי המעגן האמיתי הוא האב. בית הדין הרבני הוציא צו מאסר כנגד האב."
האם יש סמכות לבית הדין הרבני לאסור את האב למרות שהוא אינו בעל דין בתביעת הגירושין?
"בית הדין מסתמך על סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט הקובע כי יש סמכות "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן". הצו שניתן הוא חיוב הבן בגט, והאב מסכל את הציות לצו ולפיכך, טוען בית הדין, יש סמכות לכופו במאסר."
אם כך, מדוע לא להשתמש בכך בכל מקרה של עגינות?
"צריך להבין שבית הדין הרבני פועל כאן במעט אקרובטיקה משפטית, גם אם מטרתה ראויה להערכה. ראשית, האב אינו בעל הדין בתביעה. שנית,, מדובר בתושב חוץ. לא נאמר בפסק הדין, האם הוא אזרח ישראל. בעבר בפרשת לב בית המשפט העליון הגביל מאוד את סמכותו של בית הדין לפגוע בחופש תנועה של אדם באמצעות צו עיכוב יציאה. במקרה שלנו מדובר בתושבי חוץ שמעוכבים בארץ למעלה מחמישה וחצי חודשים."
אם כן, מדוע הגיעו למצב של מאסר?
"בית הדין הרבני נוכח לדעת כי צו העיכוב אינו מביא למתן הגט ולכן הוא עולה מדרגה ומחליט ליתן פקודת מאסר לאב. עוד קבע כי לאחר המאסר בן שלושים יום ימשיך צו עיכוב היציאה. סמכות זו לצו עיכוב יציאה אינה קיימת לפי פקודת בזיון בית המשפט, והדבר נעשה מכוח פרשנות אשר עומדת כעת למבחן בג"צ. בג"צ צריך לפעול בתבונה ואולי להוביל את הצדדים לפשרה של מתן גט מבלי לפסוק לגופו של ענין. אם יבוטל צו העיכוב והאב ישוב לארצות הברית לא ניתן יהיה להפעיל כנגדו וכנגד בנו שום סנקציה."
לסיכום, האם ניכרת כאן מגמה חדשה באומץ הפסיקתי של בית הדין?
"אין ספק שפסק הדין הוא חסר תקדים. אני רואה ברכה בכך שבית הדין הרבני מפעיל לאחרונה סעדים יצירתיים ומגלה אפס סבלנות כלפי סרבני גט. כך גם ראינו לאחרונה בפסיקת בית הדין הרבני הגדול שהתיר לאישה לפרסם את שמו של בעלה בקרב בתי הכנסת כדי שלא ישתפוהו במניין, ועוד, פס"ד זכה לכינוי "השיימינג" ותמונתו של הבעל פרסמה בכל הרשתות. בית הדין הרבני נשמע לזעקת העגונות, כמו גם לזעקת הציבור, ואני תקוה שפסיקות אלו בעלות אומץ ציבורי ויצירתיות פסיקתית יביאו לכך שסוגיית הגט לא תשמש עוד כמכשיר להתעמרות או אמלול של בן זוג ברעהו."
***
כדי לסיים באופטימיות, פניתי לטלי רויטמן, פעילה חברתית לזכויות נשים, אשר קיבלה את הגט המיוחל לפני כשנה. למרבה הסמליות שוחחתי איתה בתענית אסתר, כאמור "יום העגונה", כשהיא היתה בבית המשפט.
"אכן, את תהליך הגט סיימתי לכבוד היום הולדת שלי השנה. בעזרת התמיכה והייעוץ של קבוצת Unchain My Sister והרב גוטניק מאוסטרליה. בתהליך עצמו ליוו אותי מארגון 'יד לאישה'. זו היתה סערת רגשות בעיקר מכיוון ש׳פתאום׳ זה היה כל כך מהר. אם נתאר את זה בשלבים קצרים: הוא היה בארץ. עצרו אותו, קראו לי להגיע, הגעתי מיידית, שמעו אותי, הסבירו לי וקיבלתי את הגט. והכל תוך כמה ימים סוערים."
ספרי לי על רגע השחרור, אחרי ההמתנה הארוכה והמייגעת
"הרגע של החופש הוא רגע מבלבל, סוף תהליך מייגע. ידעתי שהתהליך החוקי אפילו לא מתקרב לסיומו. אבל, למרות הכל ובגלל הכל: "חופש!!!" אני של עצמי. אני של הבנות שלי. אני טלי!" "היה שם בכי, ברור שהיה. אבל בכי מטהר.
פתאום הרגשתי אסירת תודה לכל המלווים שלי לאורך כל הדרך. זה לא היה פשוט להם אבל אלו שקרובים לנשמה - קרובים בכל מחיר. וכמובן להקב״ה שנתן וממשיך לתת כוחות. להמשיך את התהליך החוקי חופשיה. זהו, אני לא כבולה. אני מאחלת לכל העגונות גאולה פרטית בקרוב ממש, ומתפללת שיזכו להגיע במהרה לרגע המרגש הזה."
ההתרגשות עדיין ניכרת בקולה, ונותר להוסיף רק מילה אחת: אמן.
]]>
