"מיהרתי לתפילת יזכור של יום הכיפורים בבית הכנסת ב-770, מרכז חב"ד העולמי", מספרת לי שמחה. "לבי היה כבד עלי. מפה לשם הגיעו השמועות על מלחמה שפרצה בארץ. בסך הכל הייתי חוזרת בתשובה טרייה. הראש היה עם החיילים הלוחמים בארץ. גם הלב היה שם למרות שלא הייתה לי שום דרך לדעת מה קורה. אחי, גיסי אבי וכל החברים נלחמים על חייהם ואני כאן מעבר לים".

במוצאי יום כיפור, אותו יום כיפור שדור שלם מתקשה לשכוח, עלה הרבי על כיסאו ועודד את שירת ה"מארש" המפורסם של מוצאי יום הכיפורים - מארש נפוליאון. הרבי עשה זאת בשמחה עצומה, רקד על הכיסא עם טליתו, וכאשר זו נפלה פעם אחר פעם, ירד והרימה ושוב עלה על הכיסא ועודד את הקהל בהתלהבות עצומה במשך זמן ארוך.

"התבוננתי במחזה", ממשיכה שמחה לספר, "חברותי החדשות, ותיקות השכונה, העידו כי מחזה כזה לא נראה מעולם. בתוך תוכי הייתי ספקנית. כיצד יכולה שמחה כזאת להתרחש בעוד בארץ נלחמים על החיים. אז עוד לא ידענו את גודל הנס".

שלושה ימים לאחר מכן, בי"ג תשרי, התוועד הרבי לרגל יום ההילולא של הרבי מהר"ש. את ההתוועדות פתח הרבי בקול בוכים. "לכאורה, נשאלת השאלה, כאשר יש מקום בו יהודים נלחמים ונמצאים בסכנה, כיצד בכלל אפשר לעשות התוועדות? (במילים אלו געה הרבי בבכי). אבל ידועה אמרתו של בעל ההילולא שאמר: 'לא כמו שהעולם אומר, שהסדר הוא שתחילה מנסים מלמטה, וכשאי אפשר מלמטה, הולכים מלמעלה. אלא, לכתחילה אריבער... (מלכתחילה יש ללכת מלמעלה. מ"ש) והדרך לסייע ללוחמים בימים אלה, היא על-ידי שמחה, באופן של 'לכתחילה אריבער'".

מסתבר שכאשר רוקדים ושמחים כאן למטה, קורעים רקיעים ופורצים שערי שמים גם למעלה. שמחה חברתי היקרה שמאז כבר לא הטילה ספק בדבר, ונפשה הלכה ונקשרה ברבי, נקראת שמחה על שם מעשיה. כולם יודעים ששמחה, גם כאשר ישנן סיבות טובות לעצב, תהיה בשמחה. החיוך לא מש מפיה ו"שמחת חיים" אינה סתם ביטוי עבורה.

***

איך באמת נהיים שמחים? שמחה היא רגש. אפשר לצוות על רגש? אפשר להחליט עליו? כדי לענות על השאלה הזאת, הכי נכון יהיה להתבונן בדבריו של הרמב"ם, שלמרות הסבל שעבר בחייו, כתב את הספר 'מורה נבוכים'. ספר שכולו אמונה ואופטימיות. מדברי הרמב"ם עולה כי הכל מתחיל מהמחשבה. לא בכדי אותיות בשמחה הן אותיות מחשבה. אבל לא רק היא אחראית לשמחה שלנו. כל שלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה סוחבים אלינו את השמחה שלעיתים קרובות נראית רחוקה כל-כך.

תקשיבו טוב גברים, אתם רוצים לשמח את האישה שלכם?

תקנו לה משהו. תביאו לה משהו שישמח אותה. תשמעו נשים יקרות, אתן רוצות להיות שמחות? צאו וקנו לעצמכן משהו. בגד, לבוש, פריט לבית. משהו. אפילו אוכל. זה מה שאומר הרמב"ם. הרמב"ם אומר שאוכל יכול לשמח אדם.

החמאתי לחברה על חולצה חדשה. היא חייכה לעברי ואמרה: 'עשרים שקל. אבל מה, זה עושה לי מצב רוח'. אמרתי לה: 'את לא פוחדת מה יישאר מזה אחרי כביסה אחת?'. היא חייכה וענתה: 'מה אכפת לי. בינתיים אני שמחה וזה מה שחשוב'.

ברגע אחת את יכולה לשמח את עצמך. את יכולה להזיז משהו בבית. לסדר מחדש, לצבוע, לארגן (עוד שנייה פסח...), והשמחה תמלא את כל גופך באדרנלין. כך ניתן להשתמש בלבוש המעשה על מנת להיכנס לשמחה.

אבל גם לבוש הדיבור יכול לעשות זאת. דברי טוב על עצמך, על משפחתך, על הקב"ה ואצל הקב"ה. תודי לו בכוונה מלאה ולא כלאחר יד. בכל אופן קמת בבוקר ואת עשירה - ראשי תיבות עיניים, שיניים, ידיים, רגליים. כל השאר זה בונוס.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ועל לבוש המחשבה דיברנו כבר. "חשוב טוב - יהיה טוב". חשבי שִמְחָה – תהיי שְמֵחָה.

אה. רגע. אנחנו בפורים. אין שמחה כשמחת הנתינה. לא לחינם קבעו חכמים את המצוות של פורים כמצוות של שמחה. לתת ולקבל משלוח מנות – משמח. לתת מתנות לאביונים – משמח. לקרוא את המגילה ולהיזכר בנס של אסתר המלכה – משמח על אחת כמה וכמה. ועוד לא אמרנו דבר על "משתה ושמחה".

אז עם כל כך הרבה רעיונות לשמחה, נראה אותך יושבת בחושך כמו פולנייה ומקטרת... תבחרי להיות בשמחה!

מירי שניאורסון היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: Mirisch1@gmail.com

]]>