אירה ויעקוב יושבים מולי, זוג מתוק מאד. שניהם בני 29, שניהם נראים ילדים ושניהם חלפו מסכת חיים עמוסה באופן יוצא דופן ובלתי צעיר בעליל. אירה עלתה לארץ בגיל 3.5 ממוסקבה עם משפחתה. הוריה, משפחה חילונית לחלוטין ומרוחקת מהדת. בצבא אירה הייתה קצינה, משקית ת"ש (תנאי שירות) עובדת סוציאלית של חיילים.

ושם פגשה לראשונה בעצם את הדת. "נמשכתי קצת לדת - אבל בעיקר כפולקלור. עד שחברה סחבה אותי לשיעור מעניין בשורשים. היה מעניין. אהבתי את הרעיון מאד אבל לא הייתי מוכנה להתחייב! השבת אצלנו במשפחה זה קודש לטיולים ומפגש עם בני המשפחה. כך שכל התחייבות דתית הייתה פוגשת התנגדות רצינית".

אחרי הצבא נסעה לטייל הייתה חודש בגאורגיה. כאשר חזרה עשתה פסיכומטרי "תוך כדי כך, מספרת אירה, חשתי כאב תמידי באזור הצוואר, עשיתי בדיקות. התברר שזה סרטן 'לימפומה' בלוטות הלימפה והיא החלה טיפולי כימותראפיה. אמנם הייתי מאז ומתמיד בדו-שיח עם היהדות. אבל התחייבתי רק ששמעתי שאני חולה.

מתוך מה נבעה חזרתי בתשובה? פחד, 'חנופה', שוחד וגם - סוף סוף הציבו לי מול העיניים, את רואה את המוות מול העיניים, הכל התגמד- במצב הנוכחי, תגובתם של הוריי הייתה: 'תעשי מה שבא לך-העיקר שתהיי מרוצה'. החלטתי לשמור שבת, מה שבאמת רציתי ממזמן, רק המחלה נשפה בעופי.

התחלתי לשמור שבת וכשרות. בזמן הטיפולים הייתי הולכת להרבה שיעורי תורה, זה מילא אותי. הבנתי שאני רוצה להיות במסגרת, לגור במקום שיאפשר לי לעשות את כל הדברים שמרימים לסובבים את הגבות. רציתי סביבה רוחנית, להזין את עצמי רוחנית.

חיפשתי בכמה מדרשות שחברות שלי היו בהן. שום דבר לא מצאתי מתאים - מידי חרדי/ מידי רוחני/בלי קרקע/ מידי ציוני. לא מצאתי משהו מתאים. שיתפתי איזו אחות חמודה מבית החולים, שעשתה לי בדיקות רבות והיא הציעה לי מקום שהגדירה אותו כ'מקום קליל, לא בהארדקורד'.

הייתי במצב שרציתי ש'יזריקו' לי דת, ככלל, ההחמרות בפסח מגיעות לשיא - יש חסידויות בהם מקלפים את העגבניות. אחרים שוטפים את הפלדה. אקונומיקה כשרה לפסח, חסידי חב"ד אוכלים את המצה "על יבש" לפני הארוחה ורק אז ניגשים לסעודה העיקרית, תוצאת החומרות מייצרת עלויות מטורפות - אבל בכל זאת רציתי את זה כל-כך, את החזרה בתשובה.

באותו שבוע סיימתי את סדרת הכימו ונכנסתי לדירה. ככה. כמו שאני, חיוורת מהטיפולים אך חדורת מוטיבציה ואמונה. את יום כיפור עשיתי בדירה שאר החגים בבית - הורי אנשים מאד משפחתיים וחשוב להם משפחה, קהילה וחברה. היה חשוב להם שאני אכיר את הדת כדי שאהיה 'ישראלית' אמיתית, אבל הם לא רצו יותר מידי זה היה נראה להם משוגע.

אמא שלי בעיקר חששה שיקחו אותי ממנה, היום אמא שלי מבינה - שמאז שחזרתי בתשובה נהייתי שמחה. לפני כן הייתי מלנכולית. ממש, יעקוב גימפל בעלה של אירה מספר: "הורי חזרו בתשובה ונהיו חרדים לפני שנולדתי אבל שלחו אותנו לבית ספר דתי לאומי, אז הייתי די מבולבל, בית הכנסת היינו שייכים לחסידות אשלג - אדמור וכל המשתמע.

בבגרותי עברתי לפנימיה בבית אל ואז קצת ירדתי מהדרך הדתית, אהבתי לעשות חיים אבל בתוכי נשארתי מחובר לדת. אחרי הצבא טסתי להודו. ושם דווקא שם הבנתי שאני רוצה ללמוד תורה. ה ת ג ע ג ע ת י ממש ללמוד תורה, מצאתי את עצמי מתפלל שאני לא אחזור והחיים בארץ ישאבו אותי שוב, אלא שהארה הזו תישאר איתי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

במדרשת זיו חשתי שאני מקבל בדיוק מה שאני צריך- גמרא. מנה של תלמוד יהודי. לפני כן הייתי עסוק בהמון פילוסופיה "רוחנית" ולא במעשים - תכלס. הלימוד. כשהכרנו, אירה ואני- היא הביעה את רצונה שאני אלמד תורה.

אירה: לפני כן לא ידעתי שאני ארצה שהוא ילמד תורה. התנגדתי שהבעל ילמד... אבל איתו זה פשוט הסתדר לי. גיליתי שזה עושה טוב לבחור- חוזר מחברותא או משיעור מואר) אחד המפנים הגדולים שלי היה כשביקרתי ב"טיש" בתולדות אהרון – חשתי בעצמה של אנשים שהם מחוברים סביב קדש תחושה חזקה מאד של השתייכות. זה חיזק אותי ועורר אצלי געגעו לקדושה ותורה.

כשאתה לא מחובר לתורה, אתה לא זוכר מה זה עושה לך – מאיר בך מקום טוב, אמיתי. נכון וטהור. כשיצאנו משם אמרתי לה, "אירה. אני מת ללכת ללמוד תורה! מה את אומרת שאני אלמד שנה ראשונה תורה? "הלב שלי התפוצץ משמחה, אומרת אירה, מאד רציתי שזה מה שתרצה. אבל לא רציתי להלחיץ אותך. רציתי שזה יבוא ממך.

הצמידו לי חברותא חרדי מאד. ישיבה בוחר אמיתי. הלימוד עושה רק טוב לחיי נישואין. אדם צריך להתמלא מבפנים לפני הכל, קיבלתי המון הכרה. סיפור יציאת מצריים של אירה ויעקב הוא אחד מאלפי סיפורים של אנשים שגאלו את עצמם מנפילות החיים בעזרת הרצון שלהם.

]]>