תוכנית האפיה 'בייק אוף ' אותה מגישה מנחה צנועה במיוחד איה קרמרמן ריתקה צופים רבים למסף, ולא רק בגלל הקינוחים ויצירות אפויות למינהם שנאפות במהלך התוכנית. הציבור הישראלי הצופה בתוכנית בחר הפעם להעלות על המוקד את אחת השופטות בתוכנית. קרין גורן הידועה בספרי האפיה המיוחדים ורבי המכר שלה.

קרין לא נפלה שדודה 'למחמאות' אודות שומניה המיותרים (לדברי המעירים) והגיבה בפשטות בפוסט שהעלתה לפייסבוק:

"זהו, שודר הפרק הראשון, ואני נושמת לרווחה. כ-900,000 איש ישבו בשבת בערב צמודים למסך וצפו ב"בייק אוף". זה בלתי נתפס. אושר גדול. ואתמול בבוקר גיליתי להפתעתי שגם השתדרגתי כסלב, והגעתי כנראה למדרגה הגבוהה ביותר שאליה דמות נשית בטלוויזיה יכולה להגיע - ההיקפים שלי הפכו נושא לדיון לאומי. לפי כמות הודעות התמיכה שממלאות את התיבה בפייסבוק שלי (ותודה אמיתית לשולחים שלהן), לצד כמה הודעות ממשווקי דיאטות נמרצים, אני מבינה שזה עניין גדול.

אז יש לי חדשות: לא כולנו חייבות (וחייבים) להיות דוגמניות של ויקטוריה סיקרט. בתור מי שכמעט תמיד הייתה שמנמנה, ותמיד הרגישה בנוח בעור שלה, אני בטח לא מתכוונת להתנצל. להפך, התגובות האלה גורמות לי להרגיש גאה על שאני מביאה משהו אחר לפריים טיים.

ולא, אני לא ארעיב את עצמי בשביל להתאים למודל המצומצם מאוד שהחברה דורשת.
ולא, אני לא אלבש רק שחור כי זה מרזה.
ולא, אני לא אתחבא בחולצה רחבה מעל הבגד-ים בקיץ.
תנו לי צבעוני, תנו לי לחגוג את החיים, את הנשיות שלי ואת עצמי.

אני גאה לשאת את הדגל למודל נשי שאינו שדוף ועדיין אוהב את עצמו, ומקווה להוות דוגמה לנערות ונשים רבות שמתביישות בעצמן או מלאות שנאה עצמית רק בגלל שהן לא מצליחות להשתחל למידה 34. וזה שמידה 42 שלי (ובואו נודה באמת - גם של חלק גדול מהצופות) כבר נחשבת ל"ענקית", זה עניין ששווה דיון נפרד...

לכל המודאגים מבריאותי - אני מנהלת אורח חיים מאוזן (טוב נו, חוץ מעוגה פה עוגה שם ), מתעמלת באופן קבוע עם מאמן כושר, ובעיקר לא לוקחת שטויות ללב. אני מרגישה נשית גם כשאני עולה כמה ק"ג, וכבר יודעת לסנן הערות. אבל לא כולם כאלה. והטוקבקים שנכתבים מגיעים גם לאחרים, ולפעמים עושים נזק.

בניגוד לחששות שמשמיעים מידי פעם, כאילו אנשים מלאים "יעודדו השמנה", עוד לא פגשתי נערה אחת שהחליטה להעלות במשקל כי היא מעריצה את אדל. כן נתקלתי ביותר מידי נשים וילדות שלא אוהבות את הגוף הבריא שלהן, כי הבינו שהוא לא נראה כמו זה של הדוגמניות המרוטשות במגזינים. ואם הן איכשהו לא הבינו את זה לבד, יגיע השיימינג מהסביבה. איך אפשר לדרוש מילדים בבית ספר שיתנהלו בדרך ארץ, ולא ייקחו חלק בחרמות או בריונות, כשהמבוגרים מסביבם מתבטאים כך? איך אפשר להתפלא כשהפרעות האכילה מופיעות בגילאים יותר ויותר נמוכים?

וזו הסיבה שאני כותבת כאן, למרות הידיעה שאני מכניסה את עצמי לקו האש. באופי שלי, בגילי ובמקום שבו אני נמצאת בחיים, קל לי לקחת הכול בהומור. אבל פגשתי מספיק אנשים שכל עקיצה כזו, גם אם היא לא מכוונות ישירות אליהם, דוקרת אותם עמוק. אז הגב שלי רחב מספיק כדי להרשות לעצמי לדבר גם עבורם.

אוהבת
קרין
‫#‏הולכת_לאכול_משהו_טעים‬

]]>