ליל הסדר, כשמו כן הוא. כולו אומר סדר. כל שלב בלילה הזה מוגדר ומתוכנן לפרטיו. הכל קצוב, ספור וסדור. מארבע כוסות עד ארבעה בנים, מסדר הקערה עד מניין הכזיתות של מצה ומרור. גם סיפור ההגדה מסודר באופן כרונולוגי והגיוני פותח בגנות – מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ומתקדם לפי סדר השתלשלות האירועים.

המספרים חוגגים: מספר המכות מחושב לפרטיו, גם פיוטי הלילה חד גדיא ואחד מי יודע, מתארים רצף וכמות. הצד הכמותני והמאורגן של המציאות שולט בכיפה. הסדר, מעצם טבעו מעורר תחושת כבוד ומלכותיות ולא בכדי ראשי מדינות וגנרלים – מתהדרים במסדרי חיילים עתירי פאר. ליל הסדר מכוון להבליט את החירות, ההוד והמלכותיות.

ואולם, כשאנו מתבוננים פנימה, מצפה לנו הפתעה מעניינת. הסדר של הסדר, איננו מסודר לכאורה. קודם אוכלים מצה ורק אחר כך מרור, בעוד שבסדר האירועים בני ישראל אכלו מרורים מהמצרים הרבה שנים לפני שאכלו מצות. רבן גמליאל, טורף את הקלפים ומציע סדר הפוך מזה של ההגדה: "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".

ואם לא די בכך, האר"י מוסר לנו שבליל הסדר ישנה יכולת להתעלות הרחק מעבר לדרגה בה מצוי האדם, דבר החורג מהסדר הרצוי בשאר ימות השנה. בכלל, כל מהותו של חג הפסח מבוססת על הפרת הסדר הטבעי. במציאות כתיקונה מים אינם נהפכים לדם, וחבורת עבדים חצי-מיואשת אינה מצליחה לערער אימפריה עתירת כח וממון. ליל הסדר מציג שילוב מעניין בין סדר לאי-סדר.

ליל הסדר הוא מעמד חינוכי הפונה לכוחות הנפש השונים ומבקש להשפיע עליהם. ישנם שני כוחות יסוד בנפש האדם: כח ההתמדה וכח ההתפעלות. כח ההתמדה מניע את השאיפה לארגון ושיטתיות, לשימור הקיים ולעמידה בגבולות, לפעולה מתוך מחשבה ותכנון.

כח ההתפרצות מניע את היצירתיות, ההתפעלות והשמחה, הוא שואף ודוחף לשינוי וחריגה משגרת היומיום, לצמיחה והתחדשות. כח ההתמדה מדגיש את היראה והסדר ולעומתו כח ההתפעלות מדגיש את האהבה וחוסר הסדר "אהבה מקלקלת את השורה".

בבית המקדש ניתן ייצוג לשני כוחות היסוד הללו בדמות שני עמודי הנחושת שעשה שלמה המלך: יכין (כח ההתפעלות) ובועז (כח ההתמדה). תפקוד נפשי תקין משלב בתוכו את שני הכוחות הללו, תוך איזון ושיתוף פעולה בניהם. שני הכוחות באים לידי ביטוי בליל הסדר. כח ההתמדה והסדר מופיע בצורתו המאורגנת של הלילה, באיפוק הנדרש, בשימת גבול וזמן לכל דבר.

הסדר מעורר רגשות הוד, הוא מבטא שליטה ומלכותיות. ה"חירות" מבוטאת באמצעות ה"חרות" – החוק, הסדר והמשמעת. אולם לא די בכך, כח ההתפעלות צריך גם הוא לבא לידי ביטוי, אחרת יהיה סדר טכני וחסר חיות ונשמה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כח ההתפעלות נדרש למהותו הפנימית של החג: "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". תחושת הגאולה – כמו חווית הנצחון, הן תחושות מעבריות-זמניות. כלומר, חווים אותן באמצעות המעבר ממצב אחד למשנהו. "אין האור ניכר אלא מתוך החושך". תחושות מסוג זה שייכות לכח ההתפעלות. גם אופן עריכת הסדר מכוון לעורר התפעלות וסקרנות כדי שישאלו התינוקות.

החינוך לשינוי והתחדשות הוא אחד מיסודות החג, חג היציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. כדי שאדם יצליח לחולל שינוי בחייו הוא זקוק לשיתוף פעולה בין שני הכוחות הללו. נוכל לדמות את הדבר להליכה באמצעות שני רגליים. בראש ובראשונה הוא נדרש ל"רגל ימין" - כח ההתפעלות שישא אותו קדימה, שימריץ אותו לצאת מהקופסה של עצמו, להשתחרר מהרגלים מזיקים ולצאת לדרך חדשה. כח ההרגל לא יעזור לו להתקדם ולהשתנות – ההיפך, הוא הרי שואף להישאר במקום. אך לא די בכך.

כח ההתפעלות הוא כמו אש: סוער, מתפרץ, לא יציב וצורך אנרגיות נפשיות רבות. אם נסתמך רק עליו, הוא לא יחזיק מעמד, או שיפרוץ גבולות בצורה שלילית. בשלב זה יש צורך דווקא ב"רגל שמאל", שתקבע את השינוי בתוך מנגנון של הרגל, שתכניס אותו לתוך סדר וגבולות ותאפשר לו לבא לידי ביטוי בצורה מווסתת ומאורגנת.

ליל הסדר מיוסד על איזון בין שני הכוחות הללו ובעיקר מחנך אותנו ההורים ומזכיר לנו שבחינוך הילדים אסור לשכוח ששני הכוחות הללו זקוקים לבוא לידי ביטוי.

באדיבות מרכז ינר, תוכנית להכשרת מנחי הורים בקורס נוער נושר ומתבגר.

]]>