"החיים לא קלים, אתה יודע" משפט מוכר בינותינו. זו בעצם סוג של שיגרה שאפילו די התרגלנו אליה. בין ההפוגות של השפיות צומחות לנו קרניים מהקשיים שממיתים עלינו החיים או הילדים, הבוס או בן הזוג. אוזני הקטנות יירטו שיחה של שני אברכים צעירים 'טריים'. הם סיפרו על המורכבות שבהחזקת רכב. הם אף דיברו על המורכבות שבחסכונות הצדדיים שעושים בשביל טיולי בילויי המשפחה. אלו הם החיים, הם אמרו, אתה מתאמץ, אוגר, 'מתכווץ בשביל ליהנות בסוף..'

'אלו הם החיים' הם סיכמו. האמנם?

אז אלו הם החיים? באנו לפה לסבול בשביל הפוגות ההנאה? כלומר, טרדות החיים, קשיי החיים, 'כאפות' בלתי צפויות ממישורים שונים בחיים 'התכווצויות' כלכליות, בשביל רסיסי ההנאות מידי סופשי"ם, אלו הם חיינו? לשמחתנו, מסתבר שלא, לגמרי לא. קשיי החיים הינם בעצם עזרות. סטרטאפים, זינוק, לקראת הטוב הגדול והנצחי. קצת בנאלי ומעצבן להגיד שיש לנו בעצם רק טוב בחיים, אז בואו ונדבר על עובדות.

כתוב במסכת מגילה: משנכנס אדר מרבין בשמחה. מסביר רש"י: 'מרבין בשמחה' – בגלל פורים ופסח. פסח? מה הקשר?
אכן מסבירים חז"ל משני חגים אלו אנו רואים, כל מה שחשבנו שאויבנו עשו לרעתנו, התברר שהיה זה לטובתנו.

"החיים לא קלים" אמרו אבותינו מצולקי הגב – עבדי המצריים. זה היה נראה סוף העולם: גזירה רודפת גזירה, הצלפה רודפת הצלפה, הטבעה רודפת הטבעה. בסופו של דבר, התגלה, שכל צעד מצעדיו של פרעה, דווקא, עזר רבות לעם ישראל. (שפ"ח מ' ב' "תכלית כל הבריאה").

פרעה גזר "היאורה תשליכוהו" על תינוקי ישראל, כדי להיפטר ממושיען של ישראל ודווקא בדרך זו, הגיע לביתו משה דווקא פרעה, גידל את משה בביתו ובכוח המלכותי שמשה חונך בו, השתמש לימים בשביל למרוד ולהמריד את עם ישראל בפרעה. "קשיות ערפו" של פרעה הזמינה עוד מכות ובינתיים, עם ישראל למד להכיר את כוח בוראו ולבטוח בו, פרעה אמר בבוז: "מי השם אשר אשמע בקולו", לבסוף הוא יצא המפרסם הגדול של כבוד השם בעולם.

שושן הבירה - המן יעץ לאחשוורוש להרוג את ושתי כדי שהבת שלו תהיה המלכה הבאה. בדרך זו הוא רצה לקדם את תכנית ההשמדה ליהודים, אולם, כך הגיעה אסתר לכתר. התאריך עליו הכריז המן כיום השמדת היהודים, הפך ליום ניצחון היהודים. עצתו להוביל בכבוד מלכים את "יקיר המלך" על סוס בעיר הייתה בעצם הגדלת כוח מרדכי דווקא מתי שהמן בא לבקש אישור לתלייתו.

מכל "צרה" צומחת "ישועה"

שליטתו של בוראנו הינה על כל הברואים, כולל שליטה מוחלטת על כוחות הרוע, הרשע, יצר הרע, וה"סיטרא אחרא". זו התעלות כבודו של אלוקים בעולם לאין ערוך, כשהננו מבינים שגדולי הרשעים רק מרבים את כבוד הבורא בעולם. בורא המהלכים בעולם, משתמש במעשיהם, כדי להרבות את כבודו בעולם (גם אם אמנם זה לא בצורה ישירה) לא קיימת סיטואציה כל שהיא היכולה להמעיט את כבוד האלוקים בעולם (אלא רק באופן מלאכותי וזמני).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כבוד גדול נוצר לבוראנו ע"י מי שהצהיר: מי - ה' – אשר – אשמע – בקולו. טובה גדולה תצא עבורנו, גם ממי שמצהיר במקום עבודתנו: 'אני אדאג שיפטרו אותך'. גם כאשר מדובר באדם מסוים שכ"כ מיצר לנו (או עם מסוים המייצר לישראל) צריך לזכור: מגוונות הן דרכיו של אבינו לגלגל לעברנו את טובותינו. הבורא מבשל עבורנו את טובותינו דרך המחייכים אלינו וגם, גם דרך ה'אויבים' שלנו. המטרייה האלוקית חולשת על הכל, מתפעלת את הכל.

ככל שהקושי גדול יותר, טמונה בתוכו "ישועה" או "כפרה" גדולה יותר עבורנו. יבוא עוד יום, לכשיבוא המשיח, נבין הכל, הכל בהיסטוריה שלנו. נבין את הקשר בין כל "בעיה" שחווינו, לבין הטוב הגדול שיצא מזה. עוד נשיר "זה אלי ואנווהו" (מתוך "שירת הים" - שמות טו') על כל "צרה" שעברנו.

קשה? פוצחים בשיר

לכן שרים הגברים כל יום "שירת הים" בתפילת שחרית, כדי לתרגל ולזכור את האמת על קשיי חיינו: אין לנו "צרות". אנו חווים אך ורק "בישולים" שתכליתם הם טובותינו – בדיוק כתהליך השיעבוד והגאולה ממצריים. מה לעשות, שהמוח האנושי "לא תמיד" קולט את המהלכים האלוקיים.

בספר תהילים, מובא הפסוק הבא: "כי הנה אויביך השם כי הנה אויביך יאבדו", וכך מסביר "הבעל שם טוב" הקדוש את הפסוק: "כי הנה אויביך השם" - אדם, המסתכל על בעיותיו וצרותיו שהן הן תכניותיו של בורא עולם בכבודו ובעצמו לטובתו של חווה הבעיה. אדם שכזה יזכה שיתקיים בו המשך הפסוק: "כי הנה אויביך יאבדו". יזכה הוא לראות באיבוד צרותיו והבנת תכליתן, איך הן היו לטובתו הגמורה הנצחית, האבסולוטית.

]]>