איך הגעתי להנחה הזו שאנשים אוהבים לעסוק בעצמם? היא שאלה ואני עניתי: מסתבר שאנשים אוהבים שיספרו להם מי הם, כאילו, הם חיים עם עצמם כל החיים, ולא מכירים את עצמם מספיק טוב, אבל מישהו שרואה את הכתב שלהם 5 דקות כבר יספר להם על עצמם.. טוב, משם ואילך זה כמובן הפך לשיח פילוסופי, שנזכרתי בו אמש לאחר שצפיתי בפרק הראשון בסדרה החדשה של אמנון לוי.

הוווו איזה יופי, עוד סדרה על החרדים.

הנה, נראה "מה חושבים עלינו". בכלל, לפעמים נראה שכל הסדרות הללו מיועדות בכלל בעבורנו החרדים, הם בונים על רייטינג של קהל שבוי של אלפים מראש, וכל שאר הצופים זה בונוס. כשתחלתי לצפות התחלתי מנקודת המבט של, אוקיי. זה אמנון לוי והוא מחפש צבע, בואו נראה איך הוא הצליח הפעם "להוציא דברים מהקשרם" הן ידוע שאת אמנון לוי אנחנו אוהבים "לאהוב"

ואז, אז הופתעתי מהטוויסט, לסדרה הזו נכנסה תחקירנית חרדית, וליהקה דמויות מדהימות שעוד לא ראינו על המסך בסדרות מהסוג הזה, לא עוד כאלו שמחפשות את עצמן/מתלהבות/ תמהוניות/ אאוסטסיידריות/ כאלו שעושות פאדיחות על המרקע..

היא הביאה גלריה של נשים ודמויות הוד וחן, יפות מבפנים ומבחוץ, שלטעמי לפחות, קידשו שם שמים בהופעתן ובייצוגן. להצליח להביא לתוכנית של מישהו כל כך שנוי במחלוקת רבנית מדהימה ממא"ש, שאי אפשר שלא לחבק אותה מרחוק, למרות שהיא כל כך שונה אפילו מאורח החיים של חרדים רבים, זו הצלחה.

אז נכון שקטעי הקישור ניסו להציג את הנשים הללו כמסכנות שכל עול העולם על כתפיהן, זה היה חיוור ביחס לדמויות שלהן שהעפילו על הנסיון העקר הזה. אף אחד לא באמת מצפה לקבל תוכנית כזו רק עם דובדבנים וקצפת. אחרי הכל זו טלוויזיה, ושם מחפשים את האחר, השונה, הצבעוני. וכן, היו שם כמה קטעים מציצנים לטעמי, אבל מי שיצא שם גרוע בעיני, זה רק מי ששאל את השאלות הפולשניות על גבול ההטרדה. בעיני!

אז נכון שאחת הנשים נראתה מידי מתאמצת, ועוד אחת מידי אנונימית, אבל סך הכל, הפרק הראשון מוכתר לפחות בעיני, כליהוק אופטימלי ביחס למכלול.

]]>