גם החרדים יודעים לאהוב

אמנון, אם זה כך, אתה זקוק למעט הכוונה כדי ליצור תחקיר טלוויזיוני רציני ואמין. אני אספר קצת על עצמי ועל הציבור החרדי שאליו אני שייכת.

גדלתי בבית מהמיינסטרים החרדי, אבא רק וראש ישיבה שעודד את אמא שלי לצאת ללימודים אקדמאים (לפני למעלה מ-20 שנה) היא התקדמה מאוד בתחום שבו למדה. תואר ראשון ושני וכמו כן הרבה עבודה בשטח. למדתי בבית ספר יסודי של ״בית יעקוב״ ואחר כך תיכון חרדי ליטאי מהאליטה של הציבור הזה. למדתי לנגן מגיל צעיר, רקדתי בלט הרבה שנים (למרות שאני אישה וזה אולי לא צנוע). אני שוחה ברמה מצויינת, אוהבת לקרוא ספרים מכול מיני סוגים. מתח, רומנים, מדע, פסיכולוגיה ועוד. רואה טלוויזיה (קצת יותר מידי) ומאזינה למוסיקה קלאסית.

ו.. כן. התחתנתי בשידוך. פגשתי חמישה בחורים שלא עשו לי את זה (נפגשתי כמה פעמים עם כול אחד) ואז הגיע השישי והיה משהו טוב, הוקסמתי. זה התחיל מאיך שהגיע לאסוף אותי ופתח לי את הדלת. בסוף הדייט הראשון עזר לי להלביש את המעיל, גנטלמן, נפגשנו מספר פעמים (לא הגדירו לנו כמה מותר..) וראיתי שהוא הגבר של חיי, עם ערכים דומים לשלי. כיף לנו ביחד, והתארסנו, תקופה מאושרת. עד החתונה שנקבעה כעבור שלושה חודשים וחצי, יצאנו וטיילנו, דיברנו בטלפון אינסוף שעות ושיחות סקייפ כשאחד מאיתנו היה בחו״ל ולא התאפשר להיפגש. רבנו והשלמנו, צחקנו ובכינו. הייתה שם אהבה.

ועדיין... זוגיות צריך לתחזק. אנחנו עובדים בזה יום יום. כמו בכול זוגיות טובה דיה. אני לא מתחברת לשיח על מיקומה של האישה כשפחה בבית שגם מפרנסת, גם יולדת וגם מבשלת אבל טועה לחשוב שהיא מלכה. אצלנו יש הדדיות, כבוד ושיוויון. זה לא אומר שנעשה את אותם דברים או שנחלק תפקידים כמו ילדים. אנחנו מנהלים אורח חיים שבו כול אחד משתדל לסייע ככול יכולתו בניהול הבית וטיפול במשפחה מכול הבחינות, זהו שיח דינמי ומשתנה לפי הצורך, לעיתים אין צורך בשיח.

אנחנו רואים אחד בצורכו של האחר ומקלים לעיתים ברמת האחריות הפיזית על מטלות ובעיקר בחיבוק ותמיכה. אצלנו בן הזוג שלי מפרנס. כי ככה מתאים לנו, אני משקיעה בלימודים אקדמאיים (הוא למד במקביל לעבודה). מתקרבת לסיומו של תואר שני וחושבת על כתיבת תיזה והמשך לדוקטורט. כן, ילדתי במהלך הלימודים, היו לי קשיים לא פשוטים לאורך השנים. אבל בן הזוג האוהב שלי עשה מה שהוא יכול, אני אוהבת לבשל אבל הוא עושה קניות, אני לא רוצה כרגע לעבוד וממוקדת בלימודים אז הוא עובד יותר שעות ודואג שלא יחסר לנו כלום. הוא מנקה מתי שצריך, מקפל כביסה, שומר על הילד, יש שיוויון.

שנינו חשובים והכרחיים כדי לקיים את התא המשפחתי שיצרנו אבל מעבר לזה, כדי להינות מהזוגיות המדהימה שלנו. גם חרדים יודעים לאהוב, גם אצל הדוסים יש חיי מין פורחים, ישנה אהבה. מגע שהוא לא רק לשם המצווה... אצלנו יש חיבוקים זוגיים וגם משפחתיים רבים עם הילד. אנחנו שרים ורוקדים ומשתוללים ומטיילים, אנחנו מדברים בפתיחות ולא רוצים להיות מבודדים בשום צורה מהמדינה. אנחנו תורמים לקהילה בפרויקטים חברתיים ותורמים לסביבה בהקפדה על מיחזור וניקיון. יש לנו חברים וחברות שאינם דתיים, זה ממש לא משנה.

הקראתי לבן שלי בשבועות האחרונים על סיפורם של מרתין לותר קינג ועל רוזה פארקס. בני בן החמש הבין שאין משמעות לצבע עורם של אנשים או לכול שוני אחר (כן אפילו כלפי דוסים... פחות סקסי מלקבל שחורים או ערבים אך אין הבדל) ואנחנו מחנכים ומנסים להוות דוגמא אישית לכך שכולם אהובים וטובים כול עוד הם מתנהגים בצורה ראויה. אבל לעולם לא נשפוט אדם לפי דתו, אמונתו, צבע עורו או נטייתו המינית.

אני רוצה שתדע שטוב לי וטוב להרבה מאוד נשים בחברה שלי. בכול ציבור יש שוליים. בכול חברה קיימת תופעה של אנשים כאובים שקל להם יותר להאשים את החברה מלהביט פנימה ולחשוב על התמונה הרחבה. זה בסדר מבחינתי, כי כנראה שאין להם כלים להתמודד אחרת. אבל אתה, זה שמציג את הדברים ואחראי על התחקיר. ממך אני מצפה ליותר. אתה יכול!

נ.ב. זה לא תקין שגבר יחליט עבור אשתו אם מותר או אסור ללבוש פאה כזו או אחרת, בלי קשר לדת. יש פה עניין נקודתי אצל זוג אחד שאין לו קשר לציבור כולו.

#מניחה שלא היית רוצה שאגיד שכול החילונים אנסים כי יש כאלה גם בציבור שלך. כמו אצלנו, וזה לא מגדיר אף אחד חוץ מהאדם עצמו#