עד לפני חמש שנים ניהלה נחמה-דינה קאופמן, מורה לחינוך מיוחד, אורח חיים שגרתי. ואז, ערב אחד כשחזרה הביתה היא מצאה את בעלה זלמן, מוטל על הרצפה ללא הכרה. היא הזעיקה מיד את מד"א ונסעה איתו לבית החולים. שם התברר שהוא סובל מפגיעת ראש.

בדיעבד התברר כי הייתה לו סחרחורת שכנראה גרמה לו לאבד את שיווי המשקל וליפול. כשהתעורר לאחר כמה שעות, היא גילתה שהוא אינו מזהה אותה ואינו יודע מי היא, לא מכיר את ילדיו ומשפחתו, לא מדבר ולא כותב, ובעצם צריך להתחיל ללמוד את הכול מהתחלה.

אז, בת 26, עם שני ילדים קטנים ובעל פגוע ראש, היא הייתה צריכה לפרנס, לגדל ילדים ולטפל בבעל שלא זכר דבר. אז גם התברר לה שהיא נושאת ילד נוסף ברחמה.

נחמה, אשה דתיה, בעלת תעצומות נפש ויכולת התמודדות נדירה, לא נתנה לעצמה להישבר וידעה שבעבור ילדיה ומשפחתה היא צריכה להיות חזקה. הדרך הייתה ארוכה וקשה. תהליך ההחלמה היה ארוך ומייגע. היא לא ויתרה. גם ברגעי השבירה (והיו כאלה לא מעט), היא הצליחה לעודד את עצמה ואת ילדיה. היא הייתה ממוקדת מטרה – לשקם את בעלה ולהחזיר אותו לתפקוד. אט אט, ובסבלנות אין קץ, היא בנתה את הקשר בין האב והילדים, שלא כל כך הבינו למה אבא לא מתייחס אליהם.

"הסברנו להם שאבא קצת מבולבל כי הוא קיבל מכה בראש, והוא צריך זמן כדי לחזור לעצמו", היא מפרטת. היה לה חשוב מאוד לא לשבור את השגרה, ולשדר לילדים אנרגיות חיוביות. היא ישבה שעות ליד מיטת בעלה, מלמדת אותו לבצע פעולות יומיומיות, מציגה בפניו תמונות של בני המשפחה – הוריו, אחיו ובמיוחד ילדיו. היא עטפה אותו בהרבה חום ואהבה ועשתה הכול כדי להביא להחלמתו המהירה.

כאשה מאמינה, היא יודעת לומר "שהכול בידי שמיים", והיא מוסיפה: "מהרגע הראשון אמרתי לקב"ה – אני לא יודעת למה עשית את זה, אבל תדאג שייצא מזה רק טוב". ואכן, יצא טוב. בתוך כל הקושי הזה של תהליך השיקום, היא חיפשה משהו שיוכל לעזור לזלמן, וחיפשה לו תעסוקה. היא ראתה שהוא נהנה לעבוד במטבח ולעזור לה בבישולים. היו לה מחשבות על הכנת כריכים, אבל בסופו של דבר החליטה ללכת לכיוון השוקולד, כי "ראיתי שהוא אוהב שוקולד" היא אומרת "והעיסוק בשוקולד עושה לו מצב רוח טוב".

כיוון שזלמן לא יכול היה לשבת וללמוד, היא החליטה שהיא תלמד להיות שוקולטיירית, ואת הידע המקצועי שתרכוש, היא תעביר לו בבית. וכך היא למדה לימודים מקצועיים אצל אחת מהמובילות בתחום, והפכה לשוקולטיירית. בהמשך עברה סדנאות לעשיית פרלינים, פטיפורים וקינוחים. את הידע היא הביאה הביתה וכך הם החלו לייצר שוקולדים, כזלמן עוזר בעיקר בהעלאת רעיונות חדשים, כמו יצירת אריזות מיוחדות לשוקולדים, מסייע בתחום ההזמנות ותומך בנחמה, אשתו.

את העסק הם הקימו בדירתם שבכפר חב"ד. לימים, כשהעסק התפתח, הם שכרו דירה קטנה בכפר, לשם הועבר העסק. שם יש להם מטבח להכנת השוקולדים, חדר נוסף שבו מעבירה נחמה סדנאות שוקולד לקהל הרחב, ואזור תצוגה של השוקולדים: מגשי פרלינים מרהיבי עין, טבלאות שוקולד ממגוון סוגים וטעמים, קינוחים טעימים לחיך . הייחוד של העסק בהיותו בעל כשרות מהדרין של הבד"ץ, ויחד עם זאת, עשיר בטעמים ואיכותי.

היום, חמש שנים אחרי, היא אומרת שהאירוע הקשה שעברה היא ומשפחתה, עשה אותה חזקה יותר. "למדתי שיש בי כוחות שלא ידעתי על קיומם". ואת המסר הזה היא מעבירה בסדנאות שלה. לנחמה חשוב מאוד להעצים נשים אחרות ולחזק אותן.

עם החיבור הזה בין השוקולד, שגורם להנאה ולשמחה, והמסר העוצמתי שלה, היא רוצה להגיע רחוק – ליצור עוד קורסים וסדנאות. יש לה מחשבות לפתוח מרכז מבקרים ולשלב את סיפורה האישי במלאכת עשיית השוקולד, לפתוח קורסים לאנשים עם נכויות ומוגבלויות כסוד של תרפיה. מבחינתה - השמים הם הגבול.

]]>