התגברי על הכעס

הגבּילי והבליגי זכרי: לא כועסים! כותב האר"י הקדוש: מי שכועס בשבועות, גורע מתורתו על מורידים לו מהחוכמה שהוא אמור לקבל באותה השנה, מה הקשר? כי בחג מתן ה' נותן את התורה – ואת צריכה לקבל. הדבר הכי הפוך מלדעת לקבל הוא לכעוס. "אני לא מקבלת את זה! לא מקבלת! את החיים האלה / הבית הזה / החמות הזו / הפשטידה הזו". לכן כעס כל כך מסוכן לחג השבועות.

שלושת ימי ההבלגה

בשבת, בערב החג ובחג , את מלכה, את כובשת (את יצרך)! לא כועסים בשום פנים ואופן. ומתחילים את ההתגברות הזו שלושה ימים לפני כן, אלה שלושת ימי הגבלה ובמילים אחרות, שלושת ימי הבלגה. בשלושת ימי ההגבלה וגם בערב החג והחג עצמו את מלכה, את כובשת (את יצרך)! כיבוש יצר השינה אמרנו שמתן תורה משול לחתונה. ה' הוא החתן, עם ישראל הוא הכלה והתורה היא הכתובה.

כל עניין מתן תורה, כחתונה, הוא כיבוש היצר הכי חזק שלך, שם היצר החזק ביותר הוא – לישון. דוד המלך מעולם לא ישן. כל שנתו היומית היתה 60 שניות, 60 נשימות, ואז הוא מתעורר. "חצות לילה אקום להודות לך" , הוא כותב וחז"ל תוהים על מה הוא מודה בכל לילה. לא יאומן, אך התשובה שלהם היא שדוד מודה על כך ש... סבא לא קילל את סבתא בגורן. בועז מרגיש את רות בגורן, והוא סופר-צנוע. הדבר הראשון שבא לו לעשות זה לקלל אותה. אך הוא כובש את יצרו בשנייה אחת ויוצאת לו מהפה ברכה מתוקה: "ברוכה את לה' ביתי" על כיבוש היצר הזה דוד מודה כל חייו, כי בזכות זה הוא נולד. ודוד המלך נולד בשבועות ונפטר בשבועות.

כיבוש יצר השינה –תיקון ליל שבועות

להישאר ערים בליל שבועות זה חלק מההתגברות. שלחו לתיקון ליל שבועות את כולם, כולל הילדים הכי פיציים מגיל שנתיים (אפילו שבעלך אומר "מה אני אעשה איתו". תדחפי לו טיטולים, מגבונים, ושלום). ה"פלא יועץ" כותב שתיקון ליל שבועות מסוגל לתיקון כל הראיות האסורות שראית כל חייך, כל פגמי הראות נמחקים לך מהדיסק. וילד קטן שמביאים אותו לתיקון שבועות, גם אם הוא ינחר כל הלילה בבית הכנסת, הוא לא יביט במראות לא צנועים כל חייו לא זו בלבד. האר"י הקדוש אומר שמי שזוכה להיות ער כל ליל שבועות, מובטח לו שיחיה כל אותה שנה צריך להבין שבשביל תורה צריך להתאמץ ולהתייגע.

מנהגים

חלה, ירק, אוכל, דבש. יש שני מנהגים: המנהג הקל הוא לאפות חלה ארוכה, כי הלחם במקדש, וכיום אנו אופות – כנגד תפילה ותורה התורה היא ארוכה מיני ים. לפי מנהג החיד"א עושים לחלה הארוכה הזו ארבעה ראשים, ומכוונים "שהילדים שלי ילמדו פשט, רמז דרש וסוד"; את כל הפרד"ס. שלא יהיו רק פשוט וגם שלא יהיו רק גמרא, וגם שלא יהיו "מקובלים" שטחיים. המנהג המאתגר יותר הוא אפיית חלה בצורת סולם בעל שבעה שלבים, ולכוון "שהילדים שלי יעלו במעלות התורה" (מעולם זה לא הצליח לי, תמיד החלה נשברת ואני נשארת עם שני שלבים. אבל שיהיה לך בהצלחה).

מקשטים את הבית בירק - אין צורך לתלוש לשכנים את כל הגרניום מספיק שני צמחים בפתח. ה"חזון איש" היה תולה פרח מכל צד של הפתח ומכוון: "שתולים בבית ה', בחצרות אלוקינו יפריחו – יהי רצון שהילד שלי ילמד תורה כל כך חזק, יהיה שתול כל כך עמוק בתורה, שיפריח את סביבותיו ורק מכוח זה אנשים מסביבו יהפכו להיות צדיקים".

אדמו"ר מגור, "שפת אמת" הנה המילים המדהימות שלו: אם היו בני תורה עמלים בתורה לאמיתותה, היו מצילים ילדים הרבה ואנשים הרבה בני תורה ניכר השפעה על אנשים הרבה, מה ששום מהרהורי כפירה, בהשתפך רוח תורתם בעולם.

האוכל - כמה האוכל חשוב, ההכנה שלו והפאר שלו, שיהיה המדרש כל היום, הוא יפריח רחוקים ואני בכללם. אם הוא שתול בתורה באמת, בבית בעוד שיתר החגים יש מחלוקת האם זה לה', כל החג, או שזה גם חג שחציו לכם – הרי שבשבועות הכל מודים להשקיע. האוכל הגשמי של שבועות הוא כל כך רוחני וזו הסיבה שבעצרת בעינן לכם. הדבר שבועז היה הכי אוהב היה ממתקים. עליו כתוב לנהוג בעולם הזה בשמחה קדושה, ראוי לתורה. היהדות המאוזנת – גשמיות שהיא רוחנית. כי רק מי שיודע ויאכל וישת ויטב לבו. שאכל מתוק לפני שלמד תורה, כי הממתקים פותחים את הלב אז תנו לילדים ממתקים בחג.

השפלתו היא הגבהתו

באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר, יוכל מתוך העסק כותב הרמח"ל: מעומק חכמתו יתברך היה לסדר הדברים . לסיכום הנקודה ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו הזאת, כשמגיע משה רבנו לשמים ורוצה לקחת את התורה, אומרים המלאכים: "אל תתן לו! תנה הודך על השמים! ההוד הזה שייך כאן, בשמים!" עונה להם משה רבנו טיעון מנצח שמשתיק אותם: כלום אכילה ושתיה יש ביניכם? מה אתם קשורים לתורה, כשאתם לא אוכלים ושותים? זו לא חכמה להיות נזיר, לא חכמה להיות מלאך"

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אצל האשכנזים אוכלים חלבי בערב ובבוקר, ואצל הספרדים בערב אוכלים בשרי (למניעת אלימות במשפחה:) וחלבי – בבוקר. להגיד בבוקר חסדך - ראשי תיבות חל"ב. מנהג נפלא – צלוחית דבש מונחת על השולחן מכניסת החג ועד צאתו. התורה מתוקה, יהי רצון שהיא תהיה לנו מתוקה תמיד – דבש וחלב תחת לשונך. והדבש הוא ראשי – ה- IQ שאנו כל כך צריכות.

נקודה חשובה לבעלים

אין עלבון נורא יותר לאישה שטרחה במאכלי החג המדהימים, ואתה חוזר עייף ויגע ולא משבח אותה. ולכן, היות שתעשה את זה לא משנה מה, ירא אלוקים מבית הכנסת, מהתיקון, ואוכל כלאחר יד ולא אנא הקדם רפואה למכה. לפני החג אתה צריך לתת לה, למה בושם?

הפעם, המתנה לחג השבועות היא מתחשבת: בושם. מתן מתנה לאישה הזו, שכּׁל תורתך ממנה. מתנה. חייב אדם לשמח את אשתו ברגל. מתן תורה זה כתוב שכשה' הוריד תורה לעולם, עם כל דיבר ודיבר הוא כותב ה"פלא יועץ": בחג השבועות יורד מן השמים שׂכל דק סתם נשים נמשכות לבושם. הוריד בשמים. לבושם יש משמעות מאד מיוחדת, נשית. לא מן הדק.

זאת ההגדרה של החכמה הנשית. כמה פעמים אישה אומרת "אני מריחה משהו לא בסדר בבית הספר". ביראת ה', על המשיח והאינטואיציות הדקיקות שלו כתוב והריחוֹ הילדה". "משהו לא בסדר אצל האורח הזה", "משהו לא בסדר אצל ויהי רצון שנזכה כולנו להתבשם לבני הזוג שלנו.

(מיתוך דבריה של הרבנית ימימה מזרחי תח"י בעריכת יקרת פרידמן)

]]>