בכל בית ישנו ציר מרכזי סביבו הוא מתנהל, ישנם בתים שהציר הוא סדר ונקיון, וכאלה המנוהלים סביב ביגוד והנהלה וכל הקשור בהופעה מרשימה. ישנם בתים בהם המוטיב המרכזי הוא לימודים, יש בתים בהם כיבוד הורים הוא הנקודה, ויש בתים בהם קול ברכה נשמע ברמה. יש בתים ויש בתים. בתים רבים וכמספר הבתים כך כמעט מספר התחומים המשמשים כציר מרכזי-עקרונות.

אך ישנם בתים שזכו, זכו להספיג בקירותיהם את נעימת לימוד הגמרא, ומנגינת רקע זו היא שיר ערש לילדים, היא שיר כבוד ללומדים והיא שירת ההלל על עצם הזכות לעמול ולהתייגע, שירה הנרקמת בלילות ובימים של העמלים ושל התומכים, המסייעים.

ויש בתים שזוהי שירת החיים: "כי טובה תורה מכל סחורה", "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה..." אך, לא תמיד זה בא בקלות, עיתים זה אף דורש הקרבה, אבל לא יעלה על דעתינו לנתק את הבית ממקור חיותו, כי גם דג ששט בקופסא מלאת מים לא יחשוב לצאת מן המים, כדי למנוע התחבטות התאבה לצאת מדפנות הקופסא.

אמנם זה קשה, אך הקושי בדבר מעיד על שוויו,י שנו פתגם האומר: "העולם אומר: קשה? עזוב ודי, אנו אומרים:קשה? אז כדאי. וכשאני כותבת מילים אלו עולה ומזדקרת לעיני דמותה של אשה אחת, שלא רק תמכה, אלא זכתה גם לבנות וליצור בן תורה. שכל העולם חייב לה, כדברי התנא:"שלי ושלכם, ושל כולנו לדורות-שלה".

]]>