אליכם, החילונים הצופים בשקיקה בתוכנית כמו ש "לא כל הנוצץ זהב" גם לא כל מה ששחור הוא חרדי. אנחנו בטוחים שרובכם הגדול מספיק חכמים כדי להבין מי מהנשים המוסרטות אכן מייצגות ציבור חרדי גדול ומי מהמשתתפות עברה אירוע אישי, דרמתי וקשה ככל שיהיה שאינו משקף את הרוב הגדול והמוחלט של הציבור החרדי. לא, אנחנו לא מושלמים ולצערנו קיימות בשוליים של החברה הגדולה והיפה שלנו גם כן בעיות מהסוג שקיימים בשוליים של כל חברה אנושית.

הבעייתיות של התוכנית אם כן, נעוצה בנרטיב. הסיפור שלוי בוחר לספר והקטעים שהוא בוחר להראות הם דברים שאמנם נאמרו על ידי המרואיינות אך לא תמיד מובאים בצורה שלמה. כשמוציאים את קטעי הקישור שבהם לוי מדבר למצלמה וצופים רק בדברי המרואיינות השונות (להוציא כמה בודדות) מקבלים תמונה בהחלט נחמדה, שאפילו רוב החרדים היו חותמים עליה.

הקטע שבו הדבר ממש צרם לנו היה בטבילה במקווה. (לכל אלו שהתענינו, אמנון לוי לא ניצל את ההזדמנות לטבול בעצמו ולמעשה כלל לא היה שם במקווה) חשוב להבהיר כמה דברים בנוגע לטומאה ולטבילה במקווה שבהם לוי טעה מעט. גוף של אישה אינו דבר טמא, נקודה. לא תמצאו חרדי אחד שחולק על כך. טומאה של אישה נידה היא טומאה זמנית ולאחר הטבילה במקווה, האשה חוזרת להיות טהורה לחלוטין.

אי אפשר להשוות זאת לטומאה של גוף מת או של שרץ כמו שנעשה בסדרה. גם הכהן הגדול, ביום הכיפורים, באמצע עבודת בית המקדש, יכול להיטמא ובדיוק בגלל החשש הזה ממנים לו כהן גדול מחליף. אין בטומאה שום הבדל מהותי בין גבר לאישה ומי שמציג זאת אחרת פשוט טועה ומטעה. (אצל החסידים למשל, דווקא הגברים הם אלו שטובלים כל בוקר).

חשוב גם לציין שאין דבר מפחיד או מלחיץ בטבילה במקווה כמו שהתוכנית מנסה להציג. הסיבה ששרה בכתה בקטע הזה הייתה בגלל שהטבילה במקווה התרחשה יום לפני החתונה. הלחץ של החתונה והמעבר לחיים חדשים התנקז לרגע אחד של בכי שנתפס בעדשת המצלמה. אפשר לראות בברור שאחרי הטבילה היא שמחה רגועה ומאושרת. (רק תדמיינו מה היה קורה אם התפרצות הרגשות הייתה מתרחשת בטעימות של האולם, איזה הסבר מפולפל היה נותן לוי על הלחץ של הכלה מכשרות האוכל ואם ח"ו היו מגלים תולעת בחסה...)

מי שמעוותת דברים אפילו יותר ומבליטה כל מיני מקרי קיצון היא ה"דוקטורית לענייני חרדים" נריה בן שחר. בפרק הראשון היא מספרת איך היא רואה "אישה חרדיה, בהריון מתקדם שחזרה הרגע מהעבודה, רצה ומחממת את האוכל שהכינה אתמול והגבר שרוע על הספה". בשלב הזה לדבריה, היא כבר לא מצליחה להתאפק. השאלה המתבקשת מהסיפור הוא: מה למען ה' היא עושה שם בבית שלהם כשהיא רואה את כל זה קורה? באיזה מסגרת היא יושבת בבתי חרדים ומחכה לנשים ההריוניות שיחזרו מהעבודה? (בכלל מעניין איפה היה לה מקום לשבת? הרי הספות תפוסות על ידי הגבר והבנים השרועים עליהם).

המקרים הקשים שעליהם מספרת ה"דוקטורית" שלא מביאה אף סטטיסטיקה או מחקר מדעי כדי לבסס את טענותיה, מקורם כנראה מהכרותה המוגבלת של מקרים קשים שראתה במסגרת עבודתה הסוציאלית במגזר החרדי. (מה שמעודד בדבריה הוא שהשירות הסוציאלי אכן עובד היטב. כל סיפור שהיא מביאה, קלאסיקה של משפחה בטיפול סוציאלי).

בפרק השני ובפרק השלישי הדברים השתפרו מאוד. לוי "נתן" למרואיינות לדבר ולהציג את השקפת עולמם בצורה עניינית והצופה זכה להיחשף למגוון דעות של נשים מעניינות ומגוונות. זה המקום להודות לתחקירנית דידי שור על העבודה המסורה, הליהוק המעולה ועל כך שהביאה למסך נשים חזקות ומייצגות שהצליחו להראות את היופי של הציבור החרדי. מדהים כמה אנחנו כזוג חרדים צעירים, "מודרניים" , בני הדור החדש התרגשו והזדהינו עם הדברים של דיצה הבלנית המקסימה ממאה שערים.

לאחינו החרדים המתרעמים על התוכנית ועל הוצאת דיבתם רעה תבינו, גם לנו ולעוד הרבה אנשים שעסקו בתוכנית יש ביקורת על התוכנית ואנחנו לא מקבלים אותה כ"כזה ראה וקדש" אבל צריך להבין בשביל מי תוכנית כזאת מיוצרת ומיועדת. התוכנית פונה לקהל ייעד חילוני ומשודרת בטלוויזיה. היא לא מיועדת לצופים חרדים ולא יוצרה עבורם. (בכלל איפה ראיתם את התוכנית? בישיבה? בסמינר? בליל שישי בגאולה בליווי טשולנט חם?)

צריך להבין שבטלוויזיה הרייטינג קובע ומה לעשות שדברים קיצוניים שקורים לאחת מאלף נשים, הרבה יותר מעניינם את הצופים החילוניים מכתבה על חסדי נעמי או יד שרה. לכן, נסו לראות את התוכנית דרך עיניהם של הצופים החילונים שלא בדיוק יודעים מה ההבדל בין גור לויז'ניץ או בין יוצאי ישיבת חברון ליושבי כפר חב"ד.

באמצעות התוכנית נחשפו חילונים רבים לראשונה בחייהם להרבה סוגים של חרדים שלא הכירו. לצערנו, את ה"חרדיות" המוכות, המוזנחות, המודרות והנבערות שקורסות תחת הנטל, הם כבר "הכירו" מקודם באמצעות התקשורת. מה שהתחדש להם אלו דווקא חרדיות כמו יעל מזרחי, אסנת בן שחר, אביגיל שקוביצקי, תמר טיילור ודיצה הבלנית ממאה שערים. כולן נשים חזקות שמייצגות בגאווה את אורח חיינו מבלי להתפתל או להתנצל על בחירתן. הצופה יכול לא להסכים עם אורח החיים שבחרו לעצמן אך אינו יכול לבטלן כמסכנות, שבויות או שטופות מוח.

גם החתונה שלנו היתה עבור רבים פעם ראשונה שבה הם רואים חתונה חרדית שמחה ומלאת אהבה, וכך שברנו סטריאוטיפ על הכלה החרדית האומללה שהכריחו אותה. מעניין אם הוואטסאפ כבר נרמז בתורה כשנכתב הפסוק "ארור מכה רעהו בסתר". כמות הרעל והשקרים שעברו בדבר הזה עלינו ועל ועוד משתתפות בסדרה פשוט מזעזעת ומקוממת.

תאמינו לנו שרוב השטויות שאנשים כותבים הרבה יותר מצחיקים ממרגיזים דוגמת: "למדתי איתו בישיבה קטנה וכבר אז חשבתי שהוא ייצא חילוני". מה שהרבה פחות נעים זה כשתלמידות ששרה לימדה כמורה שאלו אותה בתום לב אם זה נכון שבעלה קלקל אותה אחרי החתונה ושהיום היא חילונית שלא מכסה את הראש ולובשת ג'ינס? אנשים, גלו אחריות ובררו טיפה לפני שאתם מפיצים שמועות הלאה. אולי אתם נותנים פה יד להוצאת שם רע ופגיעה בשמו הטוב של מישהו על לא עוול בכפו?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מה שהרבה יותר מקומם מטוקבקיסטים משועממים, זה כששדרן חרדי או עורך עיתון חרדי בוחרים לתקוף במילים חריפות וקשות את המשתתפות בתכנית תוך מחזור שמועות שקריות ובלי לנסות אפילו לברר את אמיתות הדברים או לקבל תגובה מהמותקפות. הלו! הטענה שלכם היא שאמנון לוי בא עם מסקנות מגמתיות מוכנות מראש, שהוא מתאים לזה את התוכן, מעוות את הדברים ולא מנסה אפילו להגיע אל האמת. ומה בדיוק אתם עושים???

הצביעות הגדולה היא, שאותם עיתונאים בעצמם התראיינו לאמנון לוי ואף סייעו לו בעבר להשיג מרואיינים מהמגזר.
גם לנו יש ביקורת על אמנון לוי ועל אי הדיוקים בכתבה שלו אבל הביקורת שלנו היא עניינית ולא תוקפת את המרואיינות הנפלאות שבסה"כ רצו לקדש שם שמיים ובאו להראות את הצד היפה של העולם החרדי לאחר התייעצות עם רבניהן. אם לא אהבתם את התוכנית, תיקפו את היוצר, העורך או אפילו את הערוץ המשדר. למה לתקוף את מי שבא לייצג אתכם?

תקווה לסיום

בשבועות האחרונים אנחנו מקבלים המון תגובות על התוכנית, זיהויים ברחוב ואפילו בקשות לסלפי בסופר. לשמחתנו, רבים מהחילונים שצפו בתוכנית ראו לראשונה בחייהם קצת מהיופי, מהקדושה ומהחינוך למידות טובות של הציבור החרדי ומאוד התרגשו מכך.

אנחנו בטוחים שלפחות חלק מהאנשים שראו את התוכנית שואלים את עצמם, אולי מהרנו לשפוט? אולי לא הכל אצל החרדים שחור ויש שם גם דברים יפים שהיינו רוצים לעצמנו? אם אנחנו והמרואיינות האחרות זכינו באמצעות התוכנית לפתוח פתח קטן להידברות והבנה של הציבור החרדי דיינו בכך.

‏בני הזוג ביום חתונתם.. (צילום אישי)]]>