הסתכלתי עליו המילים עמדו להתפרץ מגרוני אך בהבזק השנייה קיבלתי החלטה דיפלומטית (תכונה שרכשתי רק לאחרונה בעזרתה של אשתי המדהימה) היה לי ברור שעדיף לי לשמור את הסערה שבתוכי לעצמי, כאמור במקום להיכנס אתו למקומות הללו כמו בעבר דבר שלא היה בזה תועלת כלל ועיקר יכולתי בעזרתה של אשתי לצאת מהמקום הזה ולבשתי ברגע את גלימת עיסוקי כמרצה ומטפל ואמרתי" אבא מניסיוני במטפל אין לחוכמה ולידיעות של אותו הרב ולמעשים המיוחסים אליו שום קשר לצרכים הרגשיים הלא מסופקים אשר הביאו אותו למקומות הללו מה זה נולד ביום אחד? הוא זעק לעזרה אך האם מישהו בכלל שמע?
כמה סבל בוודאי עבר כמה התלבטויות מלחמות התמודדויות עד שהכול התפרץ אצלו והביא אותו למקום הזה במיוחד הוא שאתה מעיד עליו שהוא חכם ומכיר שכלית את הכול ומודע להשלכות מעשיו ולמרות הכול הגיע למקום הזה.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
האם צריך הוכחה גדולה מזה על הקושי הרב שחי בו לאורך שנים אין ספור, לצורך העמוק הפנימה שלא נענה. הקונפליקטים הרבים שהתמודד איתם השכם וערב לפני תוך כדי וכמובן אחרי שהלך למקומות הלל רגשות האשמה האין סופיים שבוודאי היו מנת חלקו השכם וערב כמה בדידות יש במקום הזה.
עבור כל העולם ואשתו הוא שימש עוגן הם הרגישו בטוחים שיש מישהו עם ידיעות רחבות ומקיפות כמו שלו שיכלו להיוועץ בו ולדלות מחוכמתו הרבה ומאישיותו השופעת, אבל מה אתו? מה היה הצורך הרגשי הכל כך חזק בתוכו שלא קיבל מענה והיא אותו למקומות הללו, אולי גם הוא היה זקוק כאוויר לנשימה לעוגן למשענת לחיבוק להכלה.
מאחורי כל מעשה שאנחנו עושים מסתתרת צורך רגשי נעלם מן העין , הדרך היחידה לנסות ללמוד על אותו הצורך עוברת דרך הצורה והאופן שאנו מנסים לגונן על עצמינו, מצורך זה למשל אם נראה אדם מסתובב בחוץ עם שחפץ לא נתקשה להבין שהוא מרגיש מאוים מכדורי רובה או כשאדם חובש כובע שמש כהגנה מהשמש במילים אחרות למרות שהאיום לא ברור לנו אנו יכולים ללמוד מהצורה שהאדם בחר להגן על עצמו על מהות האיום שהוא חש.
יוצא איפה שלאור האמור לעייל אין מושג כזה תגובה לא פורפורציונלית, כל תגובה היא הגנה הולמת לאיום שאנו חשים ממנה. וכגודל האיום כך גודל ההגנה גם אם נדמה לנו שאנחנו במקומו היינו פועלים אחרת זה רק בגלל שבחוויה הסובייקטיבית שלנו האיום שהיינו חשים היה שונה.
באו נשאל לרגע את עצמינו על מה מגונן "הנושאים שבקדושה" שמפיל ברשתו את מיטב בנינו ובנותינו ומתפשטת כאש בשדה קוצים ומאימת להרוס כל חלקה טובה, על מנת שנוכל לנסות ולענות על זה ,בואו ננסה לרגע לשכוח מהאסור והמותר והמקומות השיפוטיים ונצלול לרזולוציות נמוכות יותר מהתשובה הפשטנית של "זה הטבע שלנו" ונשאל את עצמינו מה יש בנושאים שבקדושה שמושך ומפתה כל כך את כל בני האנוש באשר אנו אנשים בלי הבדלי גזע דת ומין?
מה חזק כל כך בחיבור הפיזי הזה בין בני האדם שגורם לאנשים מן השורה מובחנים ומוכשרים להיות במקומות אפלים, ולעשות מעשים בין אם בינו לבין עצמם או עם האחרים המנוגדים לרוב להיגיון והשכל הישר ואף לסכן בכך את מעמדם ומשפחתם.
התשובה לכך היא פשוטה, התחושה שמישהו אחר מכיל אותנו, מקבל אותנו כפי שאנחנו גם את המקומות הכי אינטימיים שלנו קבלה ללא תנאי ולא בגלל שאנחנו חכמים, עשירים או חשובים אלא פשוט בגלל שהאחר חושק בנו ורוצה אותנו כפי שאנחנו.
מקום קסום שבו אנחנו יכולים להרפות להתנתק ממלחמת הקיום היום יומית, לחזור אחורה בזמן ממש לשלבי ההתפתחות הראשוניים שלנו ולחוות את התחושה המדהימה שתינוק חש שהוא יונק לראשונה מחלב אימו, מקום מחבק מכיל ואוהב
זהו פשוט כל כך! אין תחושה חזקה מזה ולכן יוצא איפה שככל שנרגיש ככה יותר בחיים שלנו ממילא נצטרך פחות להגן על עצמינו דרך יצירת מקומות חלופיים שמספקים תחושת הכלה בין אם זה בדמיון או במציאות.
מתי נבין שאין די בחסימות על גבי חסימות (אינטרנט טלפונים חכמים)לא ניתן לחסום את הצורך הרגשי שלנו בביטחון והכלה הדרך היחידה שניתן למנוע את הבריחה של המיטב שבמיטב למחוזות הללו עוברת דרך אהבה קבלה והכלה ושוב אהבה קבלה והכלה
ההבנה שחוסר הביטחון שאנחנו מרגישים עכשיו בגלל שנחשפנו למעשה כזה או אחר של רב גדול וחשוב ככל שיהיה לא קשורה אליו כלל ועיקר, אלא נוגעת ישירות במקומות הלא בטוחים אצלנו פנימה ומה שאנחנו צריכים עכשיו יותר מכל זה לקבל את כל החלקים שבתוכנו.
באו נמצא בתוכנו חמלה ומקום להכיר טובה לאיש הזה על אין ספור השנים היפות של הביטחון שהשרה בנו והמשענת שהיה עבורנו, למרות הסערות הרבות שהתחוללו בתוכו פנימה אך בעיקר בראש ובראשונה נכיר לו טובה עצומה על השיעור החשוב מאין כמותו שבזכותו שאנו נאלצים ללמוד עכשיו היכולת להסתכל בתוכינו פנימה ולהקשיב ללב של עצמינו ולדעת שאדם הוא אדם , עם צרכים ורגשות וזה היופי שלנו כבני אדם".
מיותר לציין שאין בחמלה והבנת הצורך הרגשי מאחורי המעשים הללו בשום צורה חם וחלילה קבלה או הצדקה למעשים הנוראים והמפלצתיים לכאורה המיוחסים להם, או חוסר רגישות לקורבנות הרבים שסבלו ממעשםכאב בל יתואר שילווה אותם למשך שארית חייהם.
זה בדיוק מזכיר לי את הרשעתו של הנשיא לשעבר שכולם התפלאו ולא הבינו איך אדם במעמדו מסוגל להיות מורשע במעשים שהורשע בהם, זה "ערער להם את הביטחון" שהנשיא שלהם מסוגל למעשים הללו.
היה לכולם נוח להישען עליו שנים ולומר אדוני הנשיא, הידיעה שיש אדם מורם מהעם אשר משרה ביטחון על הסובבים אותו ממלכתי ומוסרי אשר מייצג את מדינתו ואת ערכיו מעצם תפקידו כנשיא.
אבל מה איתו?מה עם האדם מאחורי תפקיד הנשיא איפה הוא יכול היה להניח את הראש ולנוח לדעת שהוא מחובק ומוכל ויש לילד הקטן שבקרבו מקוםפשוט להיות ילד קטן אהוב ומחובק את זה השטיחים האדומים, אינם פשוט אינם יכולים לספק. נכון אבא יקר שלי לאשתו וילדיו של הרב ההוא מבית שמש לא פשוט עכשיו כלל .
הם מתמודדים עם הבושה שבחשיפה וההשלכות המעשיות שיוצאים מכך אבל באופן פרדוקסאלי דווקא עכשיו לאחר שמעשיו נחשפו ככה לעיני כל כבל עם ועדה. אבא שלהם יכול סוף סוף להפסיק לכאובהייסורים הנוראיים שהיו מנת חלקו שבלחיות חיים כפולים, ייסורי המצפון והמניפולציות האין סופיות על עצמו ואחרים והכל כחלק ממלחמת הקיום שנלחם ללא הרף.
סוף סוף, הוא יוכל להיכנע ולקבל את עצמו בלי עוד צורך או יכולת להשתמש בכל מערכות ההגנה ההרסניות שהיו מנת חלקו מאז ומעולם, ולחוש אולי לראשונה בחייו רוגע ושלווה.
אני מבקש להקדיש את המכתב הזה לעילוי נשמתה של אסתי וינשטיין ששמה נפשה בכפה ותובא היום למנוחת עולמים כמה סבל סבלה האישה היקרה הזאת עד שהגיעה למקום שאמרה: 'טוב לי מותי מחיי'.
מה בסך הכול ביקשה אסתי במשך כל חייה? קבלה והכלה וחיבוק נפשה העדינה לא יכלה לעמוד עוד בבדידות והכאב שהיה מנת חלקה. זוכרים שדיברנו לעייל על איך ניתן ללמוד מהצורה שאנחנו בוחרים להגן על עצמינו? על הצורך הרגשי שלנו? ואיך ביקשה להיקבר? עם פרחים ושירים שמסמלים יותר מכל אהבה וקבלה. לו רק מחצית מהאנרגיה המושקעת עכשיו על "סידורי הלוויה", איך תיקבר ובאיזה אופן דתי או היו מושקעים "בסידורי החיים" מה היא צריכה בשביל לחיות? היא ללא ספק הייתה אתנו היום.
שכל אחד מאתנו ייקח על עצמו לעילוי נשמתה לקבל בזכות השיעור החשוב שנתנה לנו אפילו טיפה יותר את עצמו והסובבים אותו מותה לא היה לחינם.
]]>
