גיורא רום שהיה שבוי בכלא המצרי, מתאר בספרו "צבעוני ארבע, אפרסק אחד", איך הוא חרט בעזרת פיתה יבשה על קיר מולו את המשפט: "יודעים עליך, מטפלים בך, יהיה בסדר". הוא מספר שכאשר הוא הושפל, הורעב והוכה, שינון המשפט הזה החזיק אותו בחיים, ומרגע שהוא כתב את זה ראה את זה כמציאות וכעובדה מוגמרת.

ר' נחמן בספר המידות כותב: אדם שחלם חלום טוב ורוצה שיתקיים, ייקח עט ודף ויכתוב את החלום על כל פרטיו, כולל תאריך, מקום ושעת חלום וישמור את הדף וכך יתקיים במציאות. מה עניין הכתיבה? למה משהו קורה בעולם בזמן שכותבים אותו?

הרב דסלר כותב: שבני האדם נבראו בצלם אלוקים. במה אנחנו דומים לצלם אלוקים? דבר ראשון יש לנו את היכולת לבחור בטוב (דבר שאין לחיות) ודבר שני- כמו בורא עולם שרק ברצונו יכול ליצור מציאות, כך מעיין הכוח הזה קיבלנו בני האדם, שבהתעוררות הרצון בלבד יש לנו יכולת לפעול פעולות ממש במציאות.

אז למה באמת אנחנו לא מצליחים להגשים את כל רצונותנו?

הרב פרידלנדר בספרו "שפתי חיים" מביא את דברי הרב דסלר- אכן יש לנו מעיין כוח אלוקי, שברצוננו יכולים ליצור מציאות ממש, אך אם לנו בעצמנו לא היו מחשבות מתנגשות אלא מחשבה אחת תקיפה בעניין מסוים, זה אכן היה מתקיים במציאות.

רב האנשים מסתובבים בעולם עם המחשבה הלא רצויה: אין לי מספיק כסף, אני ממש שמנה, למה הוא דיבר אלי ככה... ועוד מחשבות לא רצויות, יותר זמן מאשר עם המחשבה הרצויה, ולכן היא לא מספיק תקפה ושלטת. אחד מהכלים שניתן ליצור מחשבה שלטת על העתיד האידיאלי שהייתי רוצה אותו בחיי הוא כוח הכתיבה המוכח גם במחקרים וגם במקורות, ובעצם לכתוב לעצמי מעיין מכתב שהוא מתאר את העתיד הרצוי כאילו שהוא כבר קיים.

ברגע שאדם כותב "מכתב מן העתיד" הוא מתאר בו את הישועה שלו בכוח הציור של הדמיון ומתמלא בביטחון בה', הוא משנה את מיקוד המחשבה, חורט על דף את המחשבה השלטת שנחקקת בנוירולוגיה והופכת להיות במרכז התודעה.
מחקרים מראים שאזורים זהים במח פועלים באופן זהה, כשאדם רואה חפץ מסוים במציאות וכאשר הוא מדמיין אותו, וחוויית הדמיון חזקה יותר בעת הכתיבה.

כאשר אנו קוראים סיפור אנו מדמיינים את הסיטואציות שאנחנו קוראים עליהם, אולם במהלך כתיבה של סיפור (מציאות רצויה) הדמיון לוקח חלק פעיל יותר במח ולכן ההשפעה חזקה יותר.

במכתב מן העתיד הרצוי לנו, יש לתאר את המציאות הרצויה בכל החושים- מה אנחנו רואים, שומעים ומרגישים. יש לתאר את התוצאה הרצויה בכללות ולא איך בדיוק זה התרחש, מאחר ואנחנו לא "מכתיבים" להנהגה כיצד להביא לנו את הישועה.

כשתינוק נולד, אומרים עליו שהוא נולד עם דף חלק, על הדף הזה ועוד דפים נכתב סיפור חייו, בשלבים הראשונים ע"י הוריו וסביבתו, והסיפור הזה ישפיע רבות על הפרשנות שלו בעתיד והחוויות שיעבור. אך כשהתינוק הופך למבוגר, אם ייתן לאחרים לכתוב את סיפור חייו, הוא בעצם מאבד את האחריות לעצמו. אם ניקח את האחריות לחיינו, ניקח את הסיפור הישן והבעייתי, נאתר בו את נקודות החוזק שלנו ונשדרג אותו בסיפור חדש, הרבה יותר מחזק ומעודד את המצב הרצוי לנו, ונכניס בו אלמנטים שמקשרים אותנו להשגחה פרטית על מנת לחזק את האמונה, נכתוב אותו מידי שבוע ונקרא בו, ניצור מחשבה תקיפה ושלטת ונעורר את הרצון ליצור מציאות חדשה.

בכתבה הבאה נלמד על הכלים החזקים שהופכים את הרצון שלנו למציאותי.

לקבלת טיפים חינמיים לשיפור איכות החיים והתנהגויות פורצות דרך, יש לפנות למייל: roniasor10@gmail.com

]]>