אין מי שלא שמע פעם אודות צמד המילים: "כולם אמרו" או בלשון הווה "כולם אומרים". לשון עבר או הווה אין זה משנה, לעיקרם של דברים. במה דברים אמורים? בצהרי יום שישי האחרון נפוצה במהירות השמועה העגומה אודות פטירתה הטראגית של הפעוטה חנה רינה פלדמן ע"ה, הפעוטה נשכחה ברכב והגרוע מכל קרה, טרגדיה קשה.

זה השלב בו נכנסו לתפקיד צמד המילים: "כולם אמרו".

היו שאמרו: "זה רק אצל חרדים", אמרו ש"זה קורה רק במשפחות מרובות ילדים", אמרו ש"זה קשור לאופי ההורים", אמרו ש"זה קורה כשעסוקים בפון, בסימוס או בשיחה". אמרו זאת במקרים קודמים ואמרו זאת גם במקרה הזה. מה שבטוח שאמירה כזו או אחרת לא מנעה טרגדיה נוספת.

מדהים שכולם נעשו שופטים, ללא תעודת הסמכה ובטוחים בצדקת שפיטתם. את הסיפור הבא שמעתי השבת ממקור ראשון: "סבא יעקב כהרגלו מדי יום היה בדרכו לצאת לקניות לכבוד שבת, אלא שבדרך לצאתו מביתו החלה נכדתו רחלי ליילל בבכי בדרישה עיקשת לצאת עם סבא לקניות. סבא יעקב בחיבתו למשפחתו לא יכל לסרב לבקשת רחלי.

יד ביד יצאו שניהם למסע הקניות. רחלי נקשרה (מתוך אחריות) בחגורת הבטיחות של כסא הבטיחות שברכב וסבא יעקב פתח בנסיעה. הודעת וויז הכריזה על הגעה ליעד הראשון במסלול הקניות. סבא יעקב ידוע כאדם שקול ואחראי למעשיו, שכח לרגע את המצאותה של נכדתו רחלי ברכב, (אולי מתוך הרגל להליכתו לבד לקניות) יצא מהרכב והחל לפסוע לכיון יעד הקניות.

סבא יעקב משמש כר"מ בישיבה, בכניסה לסופר נזכר שמגבעתו נותרה על המושב האחורי ברכב. מפאת תפקידו המכובד לא חש בנוח להכנס לסופר ביום שישי ההומה אדם ללא מגבעת והחליט לשוב על עקבותיו לכיוון הרכב, לקחת את המגבעת. אלא שאז חשכו עיניו לגלות שרחלי נכדתו הקטנה יושבת ברכב. הזעזוע שתקף אותו.. לא קשה לדמיון, כל טרגדית שכחת ילד ברכב מציפה בזעזוע את סבא יעקב האחראי".

אז "כולם יאמרו": "זה קורה רק אצל חרדים" וכדומה.

אבל שוכחים שגם אצל חילונים זה קרה. ואולי יזכירו לעצמם שאחוז סיפורי טביעה מצויים ברובם אצל חילונים, כך שבסיס מידת האחריות למעשים לא גרה אצלם דרך קבע. כולם עסוקים ב"ניתוחי מתים" איך זה קרה לפלוני ואיך דווקא לאלמוני. קובעים עובדות, מסיקים מסקנות, שופטים אומללים וכדומה.

מנסים למצוא פתרונות, לייצר פטנטים על מנת למנוע את האסון הבא. אז "כולם אמרו" ש"כדאי לקשור נעל על דלת המכונית על מנת לתת תזכורת שיש ילד ברכב". ו"כולם אמרו" ש"אפליקציה המכריזה ביציאה מהרכב שיש ילד ברכב תהיה פתרון טוב".

כולם בטוחים... רק שוכחים שהצדק והסברו נמצאים בחשבונות שמים. גזירה היא מלפניו והדברים נסתרים מאיתנו. כולם יכולים לדון בכך אבל בית דין של מעלה ידון אחרת, כי גזירה היא. אין הדבר קשור לאחריות ולא באופי המגזר החרדי, לא במשפחות ברוכות הילדים ולא בהכרח במכשיר הפון.

זה יכול להגיע לכל אחד משום שגזירה היא מלפניו. וכי חסרים מוות בעריסה במגזרי כולם? האם גם במקרי מוות בעריסה יוטל הכתם על הציבור החרדי או חסרי אחריות כהורים למשפחות ברוכות ילדים? אז "כולם אמרו" מת מזמן השאלה שנותרה: "מה האמונה שלנו בלב אומרת"?

תהא נשמת חנה רינה צרורה בצרור החיים, תנוח על משכבה בשלום.

]]>