אך לא על הידע אני מדברת, וזוהי לא הרצאה הלכתית, בואו נדבר על ההרגשה. אותה ההרגשה שאת יודעת, כן את מבינה ומרגישה למה, למה את כבר לא שומעת מוזיקה, ואם לא הספקת לבקר בים או בבריכה, עלייך לחכות לסיום שלושת השבועות, או ולמה בתשעת הימים לא אוכלים בשר. למה? את הסיבה והרציונל, כולנו יודעים. או לפחות ידענו, או שמענו פעם אחת.

אז למה התגובות נפוצות הינן, אוף עכשיו שלושת השבועות אז אסור... או , וישנה רשימה של אסור. אם כולנו יודעות ומבינות, מדוע ישנם דברים, וכל אחת ודבריה היא, שכה קשים לנו ליישום?

את מתעלפת בצומות?

בי"ז בתמוז צמתי, בעצם, לא אכלתי. לשתות כן שתיתי. כי אחרת שעה לאחת תחילת הצום הייתי מתעלפת, ושוברת אותו. והיו ששמעו וישר ביטלו ואמרו כי אין לצום שכזה משמעות. וכי צום הוא צום ללא אוכל וללא שתיה. ואם כבר שתית אז את יכולה לאכול. התחבטתי בשאלה זו. אך מהר התנערתי מהספקות, הצום הינו תענית, ואני מתענה ללא אוכל. אז אולי אין בכך התאמה להגדרה. אך יש בכך התאמה למטרה.

ומה לגבי המוזיקה?

ישנם לא מועטים שממירים את המוזיקה הרגילה במוזיקה ווקאלית, לפני כמה שנים שרק גילית אפשרות זו, התחלתי להשמיע בהתלהבות שיר לאבי, אך הוא הפסיקני. ובצורה הכי פשוטה, יותר מכל הרצאה והסבר מפולפל הוא החדיר בליבי את המהות, שאומנם קצת קשה ליישום.

מטרת כל המנהגים הללו הינם 'אבל' - אבל על דבר שאין לנו בו כמעט ידע, ומה שכן יש, הוא זעיר אנפין לעומת מה שהיה שם. לא הדור שלנו ולא זה שגידל אותנו ולא זה שלפניו, היו שם, ולכן, קצת קשה לנו ליישם ולהכיל את האבל. אך אז הסביר לי אבי. אומנם אין אנו מבינים את גודל הצער. אבל אבל, רובינו למרבה הצער כנראה נתקלנו בו בחיים, וכאשר מתרחש אירוע נוראי, שקשור בנו, שנוגע בנו ( ל"ע) לא היינו מסוגלים אז לשמוע מוזיקה, ואפילו ווקאלית. אין בכך כלל שאלה, האבל על חורבן כה גדול אמור לתפוס את כל ישותנו.

אז נכון מבחינת ההגדרה מוזיקה ווקאלית לא עומדת בהגדרת המוזיקה, אך מטרתה היא אותה מטרה של מוזיקה רגילה.
וכמובן, שאיש איש באמונתו ובדעותיו יחיה. אך כל אחת מאיתנו צריכה רק לזכור, כי אומנם להרגיש את האבל על דבר שקצת לצערנו רחוק ממנו, זה קשה.

לשם כך נועדו כל האיסורים, לתת לנו, אלו שלא יודעים, הגבלות שיעוררו אותנו אומנם קטונו מלהבין, אך אין אנו פטורות מהצורך להרגיש, ולפחות לנסות להבין.

]]>