כשכולם ״מבכים״ על חורבן בית המקדש..

אותו בית שנחרב לפני כ-2000 שנה
יושבים על הרצפה, קוראים קינות יום בשנה
"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה ״
אני לא בוכה רק על הבית הזה!

אני בוכה גם על הבית שלי!
שכל יום שלא נבנה כאילו נחרב!
לבנתיים בונה מבצר של עצב וכאב, תעתועי שווא, צפיות אכזבות וצלקות
שרה קינות על כמיהה לבית חם וטוב, ערגה לאהבה!

אני בוכה לא רק כי חרב הבית של ה׳
כי לא נבנה הבית שלי!
ומסביב בתים נבנים בהינף יד,
ובאותה היד נחרבים!
אלה מחרבים ביתם בידם ובוכים
ואלה בוכים שלא נבנה ביתם!
וה׳?
ה׳ בוכה עם כולם גם עליו וגם על בניו.

אני בוכה על הבת של ה׳
שעוברת בין העם עייפה וכואבת
מסתובבת בשווקים ברחובות תרה בין כל הנשמות
מבקשת שאהבה נפשה
שנפשו תאהב אותה
כן, אותה!
ולא שיאהב את עצמו יותר דרכה.
כמעט שמצאתי, ככה חשבתי.
לתעתוע,לשקר, לסבל, לכאב, לאכזבה קראתי אהבה.

אני לא רוצה לבנות בית מקרטון!
רוצה בית מבטון!
בית שלא יחרב!
בית שיגדל ויתעצם!
בית שיעמוד איתן מול אתגרי החיים והזמן!
בית שיאיר באור יקרות כי ה׳ שם דר!
בית מלא שמחה ואהבה!

אבא-
אני, הבת שלך בוכה!
רוצה מישו שיראה אותה כמו שאתה!
רוצה לאהוב ולהיות נאהבת חזרה.
אהבת נצח!
לא אהבה שמשאירה כאב לנצח!
אהבה טהורה
כמו האהבה שלך אלי ושלי אליך חזרה!

משננת לעצמי ללא הפסקה ומאמינה שהכל לטובה
״הכי חשוך לפני השחר״
משוועת אל השחר, אל האורה
אבל נמצאת בחשכה גמורה
וכל פעם שירדתי שאולה והאמנתי שדי זהו הינה עולה השחר הינה האור,
הגיעה חשכה גדולה עוד יותר!
כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים!
אבא - תאיר לי את הנשמה, את השמיים, את החיים!

אני רוצה לבנות את הבית שלי!
שיהיה עוד אבן בבית שלך!
אבא- אפילו בהסתרה, שבתוך ההסתרה....
מאמינה באמונה שלמה!
מבכה! כואבת! אוהבת! ומאמינה!!!!!!

]]>