בשביל להבין את השבר הגדול צריך להבין ראשית מה היה בית המקדש. מכיון שלא זכינו להכירו קשה לנו להבין את האובדן הגדול. בית המקדש היה בית מרשים ומדהים שכל אדריכל היה מוכן להשתבח בו אבל לא רק!

בית המקדש היווה את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל. הקשר הרוחני, כמו גם השפעת השפע הרוחני והגשמי שקיבלו כל אחד ואחת מעם ישראל.

רק כדי לנסות ולהמחיש ולו במעט, תחשבו על מקור מרכזי שהוא גנרטור ענק שפועל 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, שמהווה מקור למשיכת כל שפע. מקום שמשופע בניסים יומיומיים כדוגמת: לא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים וכו' (פרקי אבות ה', ה') בימינו לא משנה לאיזה אטליז תיכנסו וכמה שינסו לשמור על נקיונו– ריח תמיד יהיה שם, וגם זבובים...

בתפילת שלמה בחנוכת הבית (מלכים א' פרק ח') שלמה מתפלל שכל המעלות והשפע ומחילת החטאים יבואו דרך בית המקדש: "כל תפילה, כל תחינה אשר תהיה לכל האדם, לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמיים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו"...

ברגע שנחרב בית המקדש זה לא רק הבית הפיזי שנחרב מהחומרים שהיה בנוי - האבנים והעצים. אלא כל המהות שנשתברה ואיננה. וצריך להבין שבעצם חורבן הבית הפיזי היה התוצאה הסופית. קדמה לכך גלות רוחנית שגרמה לחורבן הבית כמו שמופיע בגמרא במסכת סנהדרין "בית שרוף שרפתם". למשל, 40 שנה קודם החורבן כבר סנהדרין גלו מהעזרה ופסקו לדון דיני נפשות.

התהליך של הגלות הרוחנית היה בהדרגה.

יש לנו נטיה לערבב בין תוצאה וסיבה, ומה קדם למה? הסיבה גורמת לתוצאה. חורבן בית המקדש לא היה סיבה לירידה הרוחנית אלא התוצאה. והיווה חתימת הגולל של הרמה הרוחנית של העם. וכתוצאה מחורבן הבית היתה עוד ירידה. כמו "מעגל שאינו נגמר". אם אנו מבינים שיש כאן מעגליות ודבר מוביל לדבר, אז כמו שחטא אחד מוביל למשנהו כך זה עובד הפוך.

כל מצוה מובילה למצוה נוספת, "מצוה גוררת מצוה" , הרי שברגע שעושים ובונים עבודה רוחנית זה עוד נדבך בבניית בית המקדש שיהיה גם הוא תוצאה אבל הפעם הפוכה ממה שקרה אז. אם בעבר היו החטאים ב"בין אדם לחבירו" – "הדלק" שגרם לחורבן בית שני, הרי שבזמן הגאולה תשובת המשקל, בין היתר, תהיה מצוות ש"בין אדם לחבירו" ה"דלק" לבניית הבית השלישי. ולא מדובר רק על מצוות וחסדים שהם "בשמיים", אלא על דברים יומיומיים שנראים הכי פשוטים. כמו יחסי שכנים בבנין, התחשבות בנהיגה בכביש (מעבר מנתיב לנתיב למשל), לא צריך לרוץ לעשות חסד בחוץ כשאפשר לעשות חסד עם בני הבית...

ההבדל בין המילה גלות לגאולה מתבטאת באות א'. א מציינת את האחדות ואת אלופו של עולם. מצוות שבין אדם לחבירו מחזקות ומגבירות את האחדות (ראו דוגמה במלחמות ישראל איזו מסירות נפש היתה של אחד למען הכלל..) כשמרכז האחדות הוא "אחד" הבורא יתברך ולא האגו של האדם הרי שאז נעבור מ"חזון" ל"נחמו" ותבוא הגאולה "ונראה עין בעין בשוב ה' ציון".

כותבת המאמר: חדוה שטרנברג הומאופטית ונטורופתית ומעבירה סדנאות בכוחות הנפש ע"פ חז"ל – להעצמה נשית.

]]>