לכולנו ישנם ימים כאלה, שבלי שום התרעה, סתם ככה, בהתחלה קמנו בבוקר עם עננה קטנה, אין לה שם ואין לה צורה והנורא מכל אין לה סיבה. וככל שנוקפות השעות, מצטרפים לעננה הזו הסיבות, הדברים הקטנים, שביום רגיל היינו עוברים לידם, ואולי אפילו לא מעיפים מבט, מין שריטות קטנטנות שבשגרה איננו חשים בהם כלל, פתאום נראות לנו כפצעים מדממים.

כמהמורות וכהרים בלתי ניתנים לטיפוס. ואז באמצע היום פתאום ההרגשה הקטנה, איננה קטנה, ואיננה רק הרגשה אלא פשוט ניתן להגדיר כיום מנחוס באופן רשמי, ולאט לאט הכל מתעצם, ואת מרגישה כי הכל סוגר עליך, והמחנק המחנק שקיים בגרון והעבודה והמשפחה והשגרה הכל מתעצם כה מאיים, משימות פשוטות מקבלות מימד אימתני. ואת רק רוצה להמשיך עוד קצת את מחכה שיגמר מנסה לדמיין כבר את מחר, שתקומי רעננה אחרי שנת יופי והכל יסתדר אך זה נראה כה רחוק כמעט בלתי קיים או בלתי אמין.

ואז, אז היא מגיעה, ההיא החברה עם החיוך הטוב וההתעניינות, ושואלת- מה, איך עובר היום? ואת, את פותחת וסוגרת את הפה, לא יודעת מאיפה להתחיל, ואיפה נמצא הטישו להספיג את הדמעות. אז רגע לפני שאת מתחילה להשתפך ולתאר את הנורא הזה, בואי וקראי את שאמר רבי נחמן: "כששואלים אדם מה שלומו, והוא עונה רע אומר לו הבורא: ' זה רע בעינך? אראה לך מה זה רע'! אבל אם עונה 'טוב' אומר לו הבורא: 'זה טוב בעיניך?! אראה לך מה זה טוב'. כפשוטו זה משפט שקל לתהות על קנקנו, וכי מה רע בלשתף הרגשה, ולפרוק מועקה? להיפך יש בזה מין השחרור.

אלא שלהיפך, נכון ללא עוררין, היום שהיה היום היה קשה, אך ישנם שני דברים שעלינו לזכור, אחד מהם הוא בסיסי, ולכן אנו כמעט ולא מתעמקים בו, תמיד ולא משנה באיזה מקרה, יהיה מישהו שהיה לו קשה יותר היום. ואין זה בבחינת להתנחם מצרתו של אחר אם כי לזכור שגם מה שנראה לנו בבחינת רע וקשה, קיים דברים קשים מכך- וההבנה הזו מעמידה דברים בפרופורציה.

הדבר השני שניתן ללמוד מציטוט זה כי טמון בו שינוי מחשבתי שמי שמצליח להשריש אותו יוצא נשכר לעתיד אך יותר מכל בהווה, כל שעליך לעשות, זה לא לענות היה נורא, יום קשה, וכו' אלא רק תאמרי, היום היה טוב אם תצלחי תגידי מצוין, ואפשר להסתפק בבסדר או לא מתלוננת, רק דבר אחד.

אל ישר תתחילי בתיאור הזוועות שעבר עליך, שהמילה הראשונה שמתארת את היום הזה לא תהיה שלילית. אחרי זה את יכולה לספר את התלאות והקושי שהתמודדת איתם, כן אין בכך פסול, שיתוף מקל. אבל כאשר את לא מגדירה את היום כיום רע, את תראי, בהתחלה זה מוזר, את אומרת היה מקסים ואז מתארת את הקושי, ופתאום הקשיים לא נראים כה גדולים, והכל הולך אחרי הכותרת שנתת ליום שעבר עלייך.

אין זה שקר, ולא " לעבוד על עצמי בעיניים" אם כי עבודה עצמית דווקא, היכולת לא לתאר בשלילה גם דברים שהם לא קלים, היכולת אחרי יום שבאמת היה קשה, לא לקטלג אותו ככזה, משנה את הלך המחשבה, את תפיסת המציאות לצורה שטובה יותר בשבילנו. ואחרי הכל הימים שנרצה לזכור הינם הימים הטובים. ואין יום לא טוב, יש יום שלא היטיבו להגדיר אותו.

]]>