היום בעולם הרשתות החברתיות, והטכנולוגיה המהירה שמחברת את כל הכלים מילת המפתח היא : ויראליות. ככל שפרסום מקבל יותר לייקים, שרים, ריטוויטים, צפיות וכל פעולה אנושית (?) אחרת המסמלת פידבק, או היזון חוזר כך הפרסום נחשב מוצלח יותר, אפקטיבי יותר, כזה שיניב תוצאות נאות ויגשים את ההבטחה שיצר הרעיון הראשוני.

פרשת השבוע מתארת סיטואציה מעניית, והפוכה. משה רבנו מעביר את קורותיהם במדבר משך 40 שנה, ערב הכניסה לארץ כשאר במודעות ברורה יודעים כולם כי משה רבנו לא יכנס וכי יהושוע תלמידו הנאמן הוא זה שיחליף אותו.

כאשר מתאר משה את מעמד הר סיני ואת מתן תורה הוא משתמש במילים: "קול גדול ולא יסף" והמדרש בשמות רבה מפרש זאת כקול שלא היתה לו בת קול. כלומר, לא היה לו שום הד. כאן, ניתן לשאול שתי שאלות (או יותר):

כיצד יתכן שלקול אין הד? הלא כלל מכללי הטבע הוא שכשמושמע קול ולו הקטן ביותר גלי הקול פוגעים בעצם מסביבם וחוזרים כתהודה. כלומר- היה פה שינוי של דרכי הטבע!

שנית, אם כבר משנה הקב"ה מדרכי הטבע, כלומר עושה נס, מדוע לשנמך? הלא הקול הגדול היה צריך להדהד מקצה העולם ועד קצהו, ואז היו מבינים כולם כי מדובר במעמד גדול ואדיר, גם אלו שנמצאים כרגע באיסלנד, אנטרקטיקה או מדבר סהרה.

נצטרך אם כן לומר, שמדובר היה בנס, והשנס הוא יותר גדול ממה שיש לטבע להציע. כיצד?

אומרת תורת החסידות שהסיבה שהקול לא היה לו הד, היא כי למעשה, גלי הקול לא פגעו בעצמים הסובבים אותם וחזרו כהד, אלא נספגו בהם בשלימות. כלומר, הדיבור האלוקי שנשמע על הר סיני נאמר, וחדר בכל עצם, בכל פינה, בכל אדם ובכל חלקיק פיזי על פני כדור הארץ והפך לחלק ממנו. זו היתה עוצמתו של הקול הגדול אשר לא היה לו הד.

מה זה אומר עלינו?

בעולם שבו ויראליות היא תעודת כבוד, עוקבים חברים וחשיפות הן מדד להצלחתו של אדם, חברות ענק מסחריות חוגגות את מס' הלייקים שלהם וככל שה CPV גבוה יותר ההצלחה רבה יותר אנחנו לומדים שיעור הפוך בדיוק. כאשר מדובר בפעולות מסחריות גרידא- אולי התאוריות שלעיל נכונות. אך כאשר אנו עוסקים בעבודת ה'- זה הפוך בדיוק.

לעבודת ה', ללימוד תורה, לשמירת תורה ומצוות יש אנריגה אחרת, שיכולה להספג בעולם ובמציאות סביבנו מבלי עשיית מהומה גדולה. "לא בָרוּחַ ה' לא בָרַעַשׁ ה' לא בָאֵשׁ ה' " כי אם- בקול דממה דקה.

כמובן, שיש עניין רב לפרסם עניינים של רוחניות, תורה ומצוות. ובלשון החסידות "הפצת המעיינות חוצה" אך, אין לנו כלל להתחשב בפידבק, בהד, בהיזון החוזר שהדבר ייתן. אין לנו עניין להיות ויראליים ומשופעי לייקים. דיינו כי הקול ייספג, בכל מי שהוא צריך להיספג ויחולל שם פעולה שקטה אך משמעותית.

זה בדיוק העניין שהופך את התהודה מכלי ריק ורעשני, לכלי מלא תוכן ועשיה. עלינו לומר את הדברים בקול גדול והם כבר יספגו במקומות הנכונים ולפעול את פעולתם.

]]>