לא יכול לישון.

אני אבא שהבן שלו עלה לכיתה א' היום בבוקר. לא, הוא לא בן 6. הוא בן 7 כבר. הוא ילד מיוחד שהולך לבית ספר מיוחד. הוא ילד מתוק ומקסים שבחרתי לגדל אותו בגלל שההורים שלו לא יכולים כרגע לגדל אותו.

אתמול לקחתי את הילד המקסים הזה לקבר של אמא. פעם ראשונה מאז הרצח שהתרחש לנגד עיניו. הקבר של אמא שבחרה בו להיות הילד שלה וברגעיה האחרונים נאבקה במחבל והצילה אותו.

החמוד הזה שכבר יודע לדקלם שאמא בלב ואמא בשמים והגוף קבור באדמה ניסה בכל כוחו להזיז את האבן הגדולה. לא, הוא לא הצליח. הוא לא הצליח להבין למה אני לא עוזר לו. למה אני שתמיד אופטימי ועוזר לו כל כך לא בא לעזרתו כדי להוציא את אמא. למה אני מוותר והוא לא. נראה לי שלאלוקים ירדו הרבה דמעות אתמול. גם לי. כל כך תמים הילד הזה. הוא רק רוצה עוד סיפור שאמא תקריא לו. כמה פשוט. כמה בלתי אפשרי.

אחר כך הלכנו לחגוג יחד את העליה לכיתה א'. מעברים. אי אפשר אחרת. קנינו כיפה חדשה ויפה, אכלנו יחד במסעדה ואפילו זללנו גלידה. קשה לתאר כמה הוא שמח. כמה הוא התרגש מכל רגע. מתוק שכזה. כשחזרנו הוא נרדם. ישן שנת ישרים. בבוקר, הוא אפילו לא זכר איך הוא הגיע למיטה בסוף הערב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אהבה קוראים לזה. א ה ב ה.

תמצית הרוע של העולם פקדה את ביתי לפני כמעט 8 חודשים. רוע של רגע אחד נורא ואחריו נהר של דמעות, כאב וגעגוע.
מהצד השני, תמצית הטוב של העולם נמצאת בתוך ביתי. יום יום. שעה שעה. תום וטוהר משולבים במתיקות בלתי נגמרת. עבודה קשה ומאתגרת שהיא זכות גדולה שאין לה שיעור.

לכולכם ברור שהאהבה תנצח. נכון?

אם גם אתם מחפשים אהבה, קחו לכם גם ילד. יש הרבה ילדים שממתינים למשפחה אומנת ורוצים בית חם ואוהב. ואם אתם רוצים ממש הרבה אהבה, אבל ממש ממש הרבה, אז בקשו שיתנו לכם ילד מיוחד!

נ.ב. כל כך הייתי רוצה לשים כאן תמונה שלו נכנס לכיתה ומתרגש. חיסיון האומנה אוסר זאת ללא הסכמת ההורים הביולוגיים. במקום זאת, שמתי כאן יצירה שעשינו יחד במהלך חופשה נהדרת שקיבוץ שדה אליהו אירגן לנו (ותודה לחברי הקיבוץ הנפלאים!).

(‏מיתוך דף הפייסבוק של נתן מאיר) ]]>