"וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק"..

"אמא" נכנס אחר צהרים בהיר אחד בן ה 5 שלי בדילוג קל אל המטבח. "הרב'ה קרא לי היום ואמר לי שיש לו סוד לגלות לי" הוא נעמד למולי כממתיק סוד ועיניו בורוקות. הנחתי מידי את הצלחת הרטובה, והתקרבתי אליו תוך שאני מנגבת את ידי במגבת המטבח, ומצפה לשמוע את הסוד הכמוס שבין הרב'ה לבין העולל שלי.

הוא התקרב אלי ולחש לי לתוך אוזני "עוד מעט יהיה לרב'ה תינוק". מה???" חשבתי שאני לא שומעת טוב.. "עוד מעט יהיה לרב'ה תינוק" הוא חזר על עצמו, הפעם בלחישה רמה יותר. נדהמתי! מה זאת אומרת? לרב'ה אין את מי לשתף בסודות שלו? מה עבר לו בראש כשהוא בחר בילד בן 5 לשתף אותו בעניינים שכאלו?

אבל שיחקתי את המשחק מול הילדון הנרגש "באמת? איזה יופי, בשעה טובה! ומתי יוולד התינוק?" "מה את לא יודעת שהיום אין נביאים?" הרים למולי גבה בן שיחי הקטן "מאיפה שהוא ידע מתי יהיה לו תינוק? אבל הוא יוולד יום אחד, הוא יודע". "טוב, לא חשוב, העיקר שבעז"ה יהיה תינוק בריא וחמוד" אמרתי לו וחזרתי לעיסוקי קצת משתוממת מהבשורה...

"אמא" הוא המשיך "אבל הרבה אמר שאסור לגלות את זה לאף אחד, זה סוד רק ביני ובינו". "אין בעיה" הבטחתי לו "אני לא אגלה לאף אחד, אתה יכול להיות רגוע". האמת שקצת כעסתי, אם אין לו טיפת הבנה שנושאים כאלו לא קשורים לילדים, מי יודע מה הוא עושה עוד ואני לא יודעת? כבר תכננתי את השיחת מוסר שהרב'ה היה מקבל ממני לולא הנושא היה קצת רגיש ואישי.

ואז הגיע שעת ההשכבה, כשהגעתי למיטתו של איש הבשורה הקטן שלי, ורכנתי לעברו לומר איתו קריאת שמע על המיטה הוא קרב את אזני אל שפתיו ולחש לי בקול מהסס: "אמא, נכון מה שאמרתי לך על התינוק של הרב'ה? אז זה לא היה באמת, סתם אמרתי"

מה?? הייתי בשוק! האמת שהסיפור הזה היה נראה לי משולל הגיון, הרי אני מכירה את הרב'ה כאדם הגיוני ושפוי, אבל ההמצאה הזו הייתה מתוכננת לפרטי פרטים, התוכן וההבעה היו כל כך כנים ומשכנעים, עד לא היה לי צל של ספק, שכל מילה אמת!

נשקתי לילד החמוד שרקם לעצמו איזה חלום מתוק בהקיץ על הרבה והתינוק, והיה קצת מאוכזב מהווידוי הזה שניפץ לו את הדמיון לרסיסים, ואמרתי לו שאני בטוחה שיום אחד יהיה תינוק לרב'ה אמיתי, אנחנו לא יודעים מתי, אבל בעז"ה עוד יהיה לו תינוק.

כשהילדים נרדמו ואני פניתי לעיסוקי, חשבתי על החוויה הזו ולרגע נבהלתי, אני נוטה לגבש דעה על המורים, ההנהלה, לפי סיפורי הילדים, ולפעמים אני גם פועלת בהתאם, מחליטה מי ראוי לחנך את הילדים, מי אינו ראוי, והנה נתן לי הילדון שלי מקרה חד להתעוררות, הבנתי שלא תמיד אפשר לסמוך על מילה של ילד קטן וחמוד, ולפני שעושים מעשה, או מחליטים החלטה, צריך להמציא עדים נוספים שיבואו להעיד על שולחן העדים, בהחלט יתכן והמקרה של ה"נאשם" שלי לא היה ולא נברא.

במקרים שכאלו אני בתפקיד הדיין, וכדיין, יש לי חובה מפורשת " וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק"..

שבת (שופטים) שלום..

]]>