געגועים....

אומרים המקום ינחם אתכם... אני שומעת ופורצת בבכי, כל כך כואב. ומה באמת יכול לנחם? אומרים שהמנחם הוא 'המקום' . המקום של האדם בעצמו המקום שהוא תפס, העצמיות שלו. רוחל'ה תפסה מקום גדול מקום נכבד.

בבית תמיד היתה המלכה אך גם במעון היתה האבוקה. אין מילים לתאר כיצד בזה אחר זה אנשים שהכרנו וכאלה שלא, אך את רוחל'ה שלנו הם הכירו במפגשי היומיום, מספרים על המקום שלה בתוכם המקום שתפסה בפנימיותם. ובלא לתאם כל אחד לחוד משתף בצפונות הלב. רוחלה היא האבוקה שמאירה למרחוק בלי לדבר כי לא יכלה. בעצם היותה היא עצמה כבשה את הלבבות.

כל רואיה נפעמו למראיה. אנשים שאת המשפחה אף לא מכירים ובמעון עובדים כמטפלים או מתנדבים באים ומספרים על רוחל'ה שלנו שהיא גם שלהם. לה סיפרו את הסודות האישיים הכמוסים שלהם, הלבטים האישיים, שהיתה חברת אמת עבורם. מייעצת בניד עפעפיים, מכוונת בחיוך שפתיים, שומרת סוד לרבים שעימה היו מתיעצים וצפונות ליבם בפניה מגלים. אנו משתוממים, אנחנו אותה הרי מכירים, יקרה ונפלאה שלנו.

אבל איך הם הרגישו עימה כה גלויים?!

בלתי מובן לחלוטין איך נערה קטנה וצנומה אשר נושאת את קשייה המורכבים בדומיה , מצליחה ונותנת כוחות ותעצומות למי שבא עימה במגע. 'אם היא יכולה מול כל הקשיים , אנחנו להתלונן לא יכולים'. בצחוק מתגלגל היתה מגיבה לבליל תלונות שבינהם היו משיחים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

רוחל'ה זו לא עוד ילדה, זה מושג, זו תופעה כך הם אומרים ואנו מהנהנים... כה קטנים מלהבין כה מוגבלים מלהכיל.
אומרים הם כמה אצילית ועוצמתית היא, כיצד בשקט שלה ובעומק עיניה החומות משרה רוגע ושלווה איזו נפש עצומה וטהורה.

לנו היא אחות יקרה, אהובה, חלק בלתי נפרד מהמשפחה.אך גם להם היא מקום של עצה ונחמה. לנו כקמיע היותה ועבורם פינה קסומה.

קשה עלינו הפרידה כה קיוינו לא לעמוד מולה. אנו איתנים ויודעים: משיח קרוב וחייב להגיע העם מצפה לגאולה השלימה. ושמלך העולם יאמר לצרותינו - די! רוצים שמחה שלימה ,ופגישה מחודשת עם הקרובה לליבנו כלכך- רוחל'ה!

אוהבים ומתגעגעים...

]]>