כל פעם שאני יוצאת לחדר מדרגות אני רואה "אותה" - מטפחת עד לגבות, שלווה נצחית בעניים, עניים בוערות בכל פעם שהיא אומרת "ברוך השם". ולא רק זה. למען השם, בחיים היא לא צועקת, בחיים! לא מתעצבנת. הרי היא מאמינה, היא מאושרת- כי הכל לטובה, נו בחיאת. אם כאלה צדיקות בעולם, למה אני צריכה להיות פה? להכשיל אותם לראות אותי עם חצאית - ולא אמצע?

נו, באמת, אין לי סיכוי! אין לי סיכוי להיות כמוה. אני – מכירה את עצמי: דואגת, כועסת גם לפעמים, מסיימת לפעמים תפילה עם מסקנות של איזה כתבה אני יכתוב, ומה אני יבשל לארוחת צהרים. ואני יודעת גם מה יהיה בראש השנה: אני ילך לבית הכנסת, כל הצדקניות של השכונה עם העיניים בתוך המחזור - ולמה למען השם, למה? אני בטוחה שאני אמצא את עצמי "מרחפת". ומה הכי מתאים לי? שזה יקרה דווקא "בנתנה תוקף" - ככה אני, ככה קטנה.

לכן, אני מיואשת מראש. אולי, תאמת - בטוח, יותר מגיעה להם שנה טובה ממני. אני יודעת מה אני שווה ומה הם שוות. שאלוקים ישאיר אותם. מי אני מול כל הצדיקות בשכונה- שרועדות מראש חודש כהדגים שבים, בזמן שאני עובדת לנקות את האקווריום לדגים שלי בסלון?

עם כל מיקס המילים והמחשבות הללו הלכתי לישון. כמו ילד קטן שמכסה את העניים ואומר: "אם אני לא רואה- לא רואים אותי" – אם אני לא מרגישה ורואה את אלול- אולי הוא לא יראה אותי.

עם קול שופר מבית הכנסת הסמוך (אוף כבר, לא נותנים לי לשכוח!) התעוררתי - שטפתי פנים. ופתאום עצרתי לחשוב על מה שאני אומרת: "מודה אני לפניך... בחמלה רבה- אמונתך".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אני מודה להקב"ה בבוקר על האמונה שלו בי. אם אלוקים העיר אותי בבוקר- סימן שהיום אני יכולה להיות יותר טובה מאתמול. בחמלתו הרבה - הוא מאמין בי. מאמין בי שאני יכולה להיות היום יותר קרובה, בטיפ טיפה אפילו יותר מאתמול. שאם לא היה מאמין בי, הוא לא היה מעיר אותי הבוקר- לא?

ולא רק זה, יש לי תפקיד בעולם - ששום שכנה צדקנית לא יכולה למלאת. אני, אני עם הנפילות שלי, התאוות שלי, האופי , העצבים, המשפחה, הנתונים שלי- יכולה למלא תפקיד שאף אחת אחרת, צדיקה ככל שתהיה, לא יכולה לעמוד בו.

וכך אני יעמוד בבית הכנסת, ויצעק, יתחנן: "למענך- אלוקים חייים". עשה למענך - לא למעני. שאני ימלא את התפקיד שאתה רצית שאני יעשה בעולם, אל תשאיר אותי בשבילי - תשאיר אותי בשבילך. שהרי אני לא עוד אחת מבית הכנסת, ואין פה השוואה מול אחרות. כי יש לי תפקיד – רק שלי. ואני- מולך בת יחידה.

על החמלה הזאת, על האמונה הזאת. אני אגיד מחר בבוקר "מודה אני"...

]]>