אכילה זו משרתת את הסובלים ממנה בכך שהיא עוזרת להם להתמודד/להתגבר/להדחיק רגשות קשים ואילו לזמן מה. הסובלים מאכילה רגשית לעיתים אף אינם מודעים לכך. אלה שכן מודעים, מרגישים חסרי אונים למולה, ואף מביעים קושי "להיפרד" ממנה כי , איך החיים יראו בלעדיה?

היא תופסת מקום נכבד מחיי היום יום ונותנת תחושה של משענת וניחום. במקרים המורכבים יותר, האכילה הרגשית נעשית יום יומית ושגרתית ומלווה בעלייה במשקל הגוף, לעיתים עלייה קיצונית שמסכנת את הבריאות.

לאחר העלייה במשקל, חלק מהסובלים פונים לדיאטות כאלה ואחרות ומוצאים את עצמם נכשלים פעם אחר פעם, מתוסכלים ומחפשים את הדיאטה הבאה...

אך למעשה, כאשר הבעיה היא רגשית, ללא טיפול ממוקד בשורש הבעיה- הירידה במשקל תהיה זמנית בלבד. ולהפך, ככל שמתמידים לטפל בבעיה (בשילוב תפריט מאוזן או אפילו בלי אסטרטגיה טיפולית בנושא המשקל) , הירידה במשקל מגיעה מאליה והרווח הוא כפול ומכופל.

אז איך עושים את זה ?!

ויקטור פרנקל, יהודי ניצול שואה, שהיה רופא נוירולוג ,פסיכיאטר ומייסד שיטת ה"לוגותרפיה", הבחין כי לאדם יש יכולת חירות ובחירה בין ה"גירוי" ל"תגובה". הוא מצא 4 מרכיבים שמעודדים את החירות אצל בני האדם:

1. רצון- כשאדם מציב לעצמו יעדים ועומד בהם, הוא מפתח לעצמו את כח הרצון. לדוג': אדם שקבע לצאת לטיול רגלי והוא יוצא גם אם זה ביום חורפי קר- זה מחזק לו את האמון בעצמו וביכולותיו וכתוצאה ישירה מכך גם את כח הרצון שלו עקב ההצלחה בפעמים הקודמות.

2. מצפון/ערכים- כשאדם עומד לעשות מעשה כלשהו אך הערכים שלו עוזרים לו להימנע מאותו מעשה. לדוג': אדם דתי ששומר 6 שעות בין בשר וחלב, גם אם יריח פיצה ויתגרה ממנה תוך כדי שבטנו מקרקרת מרעב, טרם חלפו 6 השעות, יעצור את עצמו ולא יאכל.

3. מודעות- מה שמעורר אדם להשתנות בעקבות מידע מסוים שקיבל , לדוג': אדם שהחליט להפסיק לאכול סוכר לבן בעקבות הרצאה ששמע על נזקיו.

4. דמיון- עפ"י מחקרים נוירולוגים ועפ"י הקבלה היהודית, זהו אחד הכוחות החזקים ביותר במוח האדם לפיתוח חירות. לדוג'- אדם שלא מסוגל ללכת לטיפול שיניים. למרות שכל השיניים שלו מלאות בדלקות/חורים- בגלל שהוא מפחד, ניתן לעזור לו להתגבר על כך באמצעות כח הדמיון.

ועל כן, אחת הדרכים הטובות יותר בטיפול באכילה רגשית , היא לפתח את כח הרצון ע"י משימות קטנות שאנחנו מציבים לעצמנו במהלך היום/השבוע ולעמוד בהם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בתור התחלה כדאי בהחלט להציב משימות אפשריות ולא קשות במיוחד על מנת שנצליח בהן ונפתח לעצמנו את כח הרצון ובהדרגתיות להעלות את הקושי עד שאפשר יהיה להציב מטרות שיובילו אותנו להצלחה, אותן מטרות שעד כה לא הצלחנו לעמוד בהן.

בנוסף, כדאי למצוא נק' מצפון או ערכים שתישען על ההצלחה שלנו. לדוג'- עיקרון חזק מונח לנו בחינוך ילדים : דוגמא אישית הוא המפתח להצלחה. ועל כן, איש/אישה/נער/נערה שסובלים מאכילה זו , יכולים להניע את עצמם לפעולה ע"י נקודת המצפון בכך שהם יחשבו לעצמם - איזה דוג' אני אתן לילדיי אם אמשיך כך...

נכון ללכת לסדנאות/הרצאות של מודעות לגבי נזקי האכילה הרגשית, לפחות פעם בתקופה מסוימת עד לריפוי. וכן כדאי מאוד להשתמש בכח העוצמתי של הדמיון ולשבת עם עצמנו לפחות פעם ביום, בשעה של רגיעה, לבצע הרפייה ונשימות עמוקות, להתחבר למשאבים של רוגע ושלווה ולדמיין את עצמי: עוצר/ת רגע אחד לפני הבולמוס, לדמיין את עצמי איך הגבתי כשהצלחתי, איך ההתנהגות שלי מתשנה בעקבות ההצלחה, איך איראה בעקבות ההצלחה ואיך ארגיש פיזית ונפשית בעקבות ההצלחה. לעשות את הפעולה בריכוז מלא ולחזור על הפעולה הזו עד לריפוי.

מוזמנים לכתוב לי, לשאול שאלות ולשתף בבעיות כאלה ואחרות דרך הצור קשר באתר הבית : www.orelnavon.com
*אוראל נבון היא מנחת NLP, מאמנת אישית ומרצה בכירה, בעלת קליניקה להתפחות אישית ברחובות.

]]>