המילה סליחה בעצם היא לא העיקר, ואת זאת שוכחים ההורים, כשהם מבקשים מהילד לבקש סליחה. מה תעזור המילה, כשהילד לא מתכוון כלל למה שעומד מאחוריה? יותר חשוב להביא את הילד להבנה שמה שעשה איננו כשורה ויצטער על כך, ולא שיזרוק את המילה וישכח ממה שהיה.

אם אנחנו רוצים שילדינו ילמדו להתחרט ולהתנצל, עלינו להתחיל בכך בעצמנו:

כעסתי בטעות על הילד, כי חשבתי שהוא פיזר את כל האשפה על הרצפה. אחר כך התברר שזה היה אחיו – עלי להתנצל.

כעסתי על הילד בצדק אבל לפני החבר שלו והוא מאוד התבייש – עלי להתנצל.

דרכתי על הרגל של הילד ללא כוונה – גם אם הוא כל הזמן מושך בבגד שלי ונצמד אלי – עדיין עלי לבקש סליחה.

בית שבו המילה: סליחה! נאמרת מצד ההורים, בכוונה וכדרך חיים, הוא בית שבו כל בני המשפחה ינהגו בדרך ההתנצלות הכנה. כדי להתנצל, באופן טבעי, אנחנו קודם כל מתחרטים, וזו הדרך לגרום לכך שהילד יקבל את הסליחה. הילד מיד רואה אם התנצלותנו כנה או לא.

סליחה זו מילה שאנו דורשים מילדינו לומר, אבל היא לא פחות חשובה בינינו לבין עצמנו. פגענו אחד בשני? - לא בושה לומר: "סליחה". הסליחה מנחמת ומרגיעה. הסליחה סוגרת מעגלים ופותחת חדשים, רעננים ונקיים.

ראש השנה מתקרב, בואו נחתור לכך שביתנו יהיה בית של סליחה ומחילה, אהבה ואחווה.

]]>