והנה אני שומע איזה קול פנימי ועמוק שזועק מתוכי ואומר לי: "כן, ממני עוד לא ביקשת סליחה, אתה מאשים אותי בלי הפסק, אין יום שאתה לא פוגע בי, כועס עלי, מאשים אותי..."
רגע סליחה תן לי להבין ,למה נראה לך שמותר לך מדי כמה שעות לתת לי בראש ולהצליף בי? אהה. אתה חושב שמותר לך לפגוע או להאשים אותי, כי אנחנו קרובים מדי, ולקרובים מותר לומר הכל- מבלי לחשוב פעמיים .. נכון?!
אז לא יקירי, אתה טועה אחי, אתה פוגע בי. קשה לי מאוד שמדי פעם נזרקת מילה לא במקום, או שניתנת לי התחושה שהרסתי לך את החיים!
בבקשה דיייי עם זה. די !אני גם אישיות. אני גם צריך שילמדו עלי זכות. ואולי דווקא עלי, יותר מכולם. אולי תנסה להפעיל עלי גם את כל הטכניקות הידועות של הבנה ,הכלה, לימוד זכות?
זה כל כך ישמח אותי אם מדי פעם אשמע ממך משפטים כמו:
"שטויות, זה יעבור, אל תיקח ללב.."
"אז מה קרה טעית, מה קרה? אתה לא בנאדם?"
"אז מה אם טעית? זה סוף העולם?!"
"אחי, שטויות זה באמת כלום, תתקן להבא, גם מחר זה יום.."
"אל תיקח ללב, לא התכוונת לעשות משהו רע! אתה התכוונת רק לטוב "
"בשביל זה אנחנו בני אדם לא מלאכים, ובני אדם יכולים לטעות ולתקן..!"
"מה קרה למה לקחת ללב, לא קרה באמת כלום, תירגע, אתה מתוק! אתה עצם הטוב.."
שמע,
אני בטוח במילון אחוזים שאין לך כוונה באמת לפגוע בי, אבל, כשנכנסים לדיכאון בגללי, זה משגע אותי, וזה מפעיל אותי עוד יותר. אני סולח לך כי אין לי ברירה. אנחנו מחוברים ונהיה מחוברים לנצח (כנראה) אני מתחנן לפניך, לפני שאתה מבקש סליחה ומתנצל בפני כל העולם, בוא נעשה קצת סדר בתוך הבית מה דעתך? הגיוני לא?
בוא נתחיל עם ה"סולחה" ביננו. מוכן? מקווה שזיהית אותי, רק בבקשה תבטיח לי שתפסיק להאשים אותי כל הזמן! אני בסך הכל באמת בסדר. גם אם אני טועה לפעמים. והפעם אני מתנצל אם עוררתי אותך לחשוב קצת גם עלי.
בכבוד,
הלב שלך
המצפון שלך
הנשמה הרגישה שלך .
