האשי פונה ומבקש כי יבינו את דור העתיד. דור הנוער הנושר והאובד, מכל הסיבות האפשריות. סליחה על שלא הבנו , שלא הכלנו , שלא ידענו היאך להתמודד. כי בעצם גם אנחנו דור ההווה, סבלנו מאותם סימפטומים ומכאובים. מהתעללויות, מהתנכרויות ומאצבעות מורות ומאשימות. אלא שאנחנו סבלנו בדממה ואתם הפרתם את השתיקה!
האשי מכנה את זרם הנפגעים ששנו ופרשו, כבני ה- OTD, ראשי תיבות של - OFF THE DERECH. הוא מסביר שהנערים והנערות מואשמים על שסטו מדרכם של ההורים שהינם שומרי תורה ומצוות. שאנחנו מצביעים עליהם ומאשימים אותם על שחדלו חלקית או בכלל לשמור את מצוות הדת .
האשי פונה אליהם ומבקש את סליחתם על שאיננו יודעים איך לעזור להם. ולמה? כי האמת היא שאנחנו באותה סירה. גם אנחנו באנו מאותו הכפר.... מאורעות ומוראות לא פסחו עלינו . אבל אנו דוכאנו והושתקנו בלחץ החברתי הכללי, לא נעזרנו, לא טופלנו, ואפילו הפריבילגיה להשמיע את קולנו וכאבינו לא ניתנה לנו.
איך נעזור לכם אם מעולם לא נעזרנו? איך נציל אתכם אם לא ניצלנו? איך נושיט יד לטובעים? אם אנו עדיין, עדיין, עדיין בסערת הגלים?
ים של מילים יש לי לאמר בהעלותי את הנושא הכאוב הזה. מילים של הזדהות, של התחשבות של הבנה והכלה. אבל בימים אלה של התחדשות והתחלה של שנה חדשה אני רוצה רק לחזק אתכם, אם תזכו והקטע הזה יפול לידיכם או לידיו של מישהו שאיכפת לו מכם, ויביא אותו אליכם. וגם לחזק את עצמי במסר הכי עוצמתי שיש.
נורא קל להתקפל ולהתקרבן, כן, נורא מתבקש להתרחק או להתגלץ'. אבל תאמינו לי, אין שם שום עתיד. אין תשובות, ואין נחמות. אין לי תביעה אחת או חלקיק של תמיהה או תהיה על קרבן של התעללות מינית שמוצאת את עצמה בסיטואציות של "אוף דה דרך". אין לי קושיה אחת ולא שביב של שפיטה למי שלא מצאה עוד דרך להמשיך את חייה על מוראותיהם.
אני רק רוצה להביא לכם מסר של תקווה אמיתית שיושמה, שנוסתה ושיש דרך להמשיך ויש מטרה. והדרך הזאת היא אך ורק "דרך המלך". היא דרכי היחידה ,כמאמר השיר: ללכת הלאה ולאחוז בידיו, ולא להרפות, להתחבר אליו יתברך. זה לא אומר שאין בכי, זה לא אומר שאין כאב תהומי, זה לא אומר שאין שאלות קשות וזה לא אומר שאין מעידות.
אבל את יודעת שאת לא לבד, מישהו הולך תמיד איתך...
]]>
