פקק תנועה לא שגרתי קידם את פניי נסיעתי הבוקר, תנועת המכוניות הזדחלה לאיטה. "בטח תאונה" הסברתי לסבלנותי שהחלה להעלות סדקים. ק"מ ועוד ק"מ ועוד ק"מ, היעד עדיין רחוק מהכרזת ההגעה ליעד של הוויז. סימני תאונה לא נראו באופק, סירנות אמבולנסים לא נשמעו ברקע. "מה קרה"? חיפשתי תשובה.

התשובה לא איחרה לבוא.

משאית גדולה עמוסה בעשרות ארגזי תרנגולים נסעה באיטיות וגרמה לפקקי תנועה גדולים. חוסר סבלנותי שנבע ממחול קצב מחוגי השעון עצר מחוגיו ופינה מקום לג'וגינג מחשבות. "את אולי ממהרת לעבודה, אך התרנגולים שבמשאית מובלים לשחיטה במקום עבודת המידות שנעדרה במרוץ היומיומי" שחתי לעצמי.

מצפוני חש צביטה מול מראה התרנגולים שקירקרו באי נוחות בארגזי פלסטיק קטנים וצפופים. "היכן גר המצפון"? שחררתי צעקה אל חלל חדרי הלב. ההד לא השיב, השתיקה דיברה בעד עצמה. מדי שנה בשנה שב הטקס על עצמו, לולי תרנגולים מתרוקנים על ידי סוחרי הכפרות ומובאים "אחר כבוד" לתצוגה ראוותנית במרכזי העיר.

המוני משפחות בית ישראל נוהרים למרכזי ממכר התרנגולים. משלמים על התרנגול כפדיון לנפשם ועורכים טקס כפרות סביב ראשי בני משפחותיהם, לאחר מכן מחוזרים התרנגולים לסוחרים מתוך ידיעה ברורה שנלקחים לשחיטה.

האם לא אבסורד כל הענין הזה?

כל שנה אנו עורכים טקסי כפרה, תשליך במצולות כל חטאותינו, סיבוב תרנגול, כסף או דג סביב לראשינו, אפילו הדגים שבמים מילאו פיהם במים מול הגיחוך הזה. טקס השלכת עוונות זו בדיחה עלובה השבה על עצמה מדי שנה, שהרי אנו חוזרים לסורנו מהר מאד.

אנו דואגים להכות כמה פעמים על חטא ומודים על כך שאשמנו, בגדנו, שיקרנו, גזלנו וכדומה וחוטאים שוב. כל מאורע שקורה לנו במהלך השנה וגורם לנו למעט טלטלה מסוכם על ידנו במילים: "שיהא לכפרת עוונות".

המציאות הזו מזכירה ילד קטן שלא מבין את משמעות החיים ושב על טעויותיו ומצפה שיקרה אחרת. כל שנה בהתקרב יום כיפור מצמררת אותי הידיעה שאין יום כיפור מכפר על עוונות של בין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו. טקס כפרות ואמירת וידוי לא פותרים את ענין הפגיעה בשני. הטקס מהווה הרגעה פסיכולוגית למצפון.

המשמעות הזו מפחידה, שהרי יש פגיעות שנעשו בידיעה שפגענו ויש מעשים שאיננו מודעים שפגענו, אולי רצחנו אנשים בחיצי מילים ששלחנו לאחרים ואיננו יודעים עד כמה לב השני שותת דם מאמירתנו. ההקפדה הזו עלולה לשמש כקטגור מקצוען ביום הכיפורים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לא מזמן סיפרה לי אישה חד הורית שעברה מסכת גרושין קשה, על משפט נוראי שירתה אחת משכנותיה ביום שקיבלה את הגט. אותה שכנה דאגה להזהיר את השכנות בבנין באזהרה חמורה: "כעת יש לנו גרושה בבנין, צריך לשמור על הבעלים".

אופיה של רכילות עסיסית שמתגלגלת ככדור שלג, כך הגיעה הרכילות לאוזניה של הגרושה המתמודדת ושלחה חץ רצחני בליבה של החד הורית. היא נשאה בליבה את הפגיעה האכזרית הזו במשך שנים. המציאות כיום אבסורדית שכן אותה שכנה שפגעה נמצאת היום בסטטוס גרושה עם מוניטין בפעם שניה.

זו רק דוגמא קטנה לפגיעה רצחנית בסכין בין אדם לחברו.

ההקפדה על עניניי בין אדם לחברו אולי מרגיעים אותנו פסיכולוגית בסיבוב תרנגולת או בח"י שקלים שינתנו ככפרת עוונות לצדקה, אך אינם מרגיעים את בית הדין של מעלה.

את פקק התנועה הבוקר ליוו משלחות תרנגולות אך קירקורן ליווה את מסע חשבון הנפש שלי.

שיהיה לכפרת עוונות.

]]>