הנושא שהפך מדובר כ"כ בשנים האחרונות היה ועדיין מהווה את חלום הבלהות של כל הורה שפוי בעולם. גם כשהמודעות אליו עלתה באופן באופן משמעותי כ"כ, ופחות ופחות נתקלים בטיוח והעלמת התופעה אל מתחת שטיח הדיון הציבורי, ולמרות הפזמונים הקליטים שיודעים עשרות אלפי ילדים וילדות לדקלם: - עדיין אנו מפקידים את גורל ילדינו בידיהם עצמם, ידיים רכות וצעירות, וכמה שנסביר נתריע ונספר, הטבע הילדותי לעולם יישאר תמים וטהור ובעיקר חסר שיקול דעת. ילד לא תמיד ידע לתרגם סיפור ששמע או אזהרה חוזרת ונשנית האוסרת עליו לדבר עם זרים - לשעת מעשה, כאשר אדם מסוכן וערמומי ימצא דרך להפוך בעיניו מזר מוחלט ל'חבר'.

בשכונות חרדיות אף מיטיבים כל אותם מעוותי נפש 'לרכב' על הערכים עליהם מתחנכים הילדים ולנצל זאת לצרכיהם החולניים. הם עלולים לפנות אל ילד בבקשת עזרה כביכול, ובכך יכניסו אותו - במקרה הטוב לעימות עצמי בין 2 נטיות עליהן גודל וחונך; הרצון 'לעזור' ולזכות במצווה, והרתיעה הטבועה בו מזרים - ובמקרה הגרוע הקונטציה החיובית העולה מבקשת עזרה תשכיח ממנו את כל ההתראות והאזהרות על מגע עם זר, והוא ישוש אלי "מצווה" ל"ע.

שכיחות הפדופיליה בישראל היא בגדר תעלומה. אף גורם מוסמך לא רוצה להתחייב על ממדי התופעה כאשר הוא לא ממש יודע מה הקפה באמת. הנתונים בארה"ב מדווחים על חצי מיליון ויותר תקיפות חדשות של פדופילים מדי שנה. בישראל ידוע רק על פדופילים שנעצרים על ידי המשטרה ונשפטים. לפני שבע שנים עמד מספר עברייני המין 350. היום יש כמעט 1,000.

מה קרה?

יש מומחים שאף טוענים שלא רק שהמודעות לבעיה לא מיטיבה עימה, אלא אף היא מחמירה אותה באופן מסוים,כאשר ההצפה במדיה ובאינטרנט מדרבנת את אלו שהיו על הגבול, לעבור אותו, כשהיא מעוררת אצלם תכנים סוטים.

בנוסף, הורים היום יותר קרייריסטים ועסוקים מבעבר - מה שהופך את ילדיהם לטרף קל עבור אותם חיות תאותניות. מהנתונים של המועצה לשלום הילד עולה כי בכל שנה כ2,500- ילדים עד גיל 14 מותקפים מינית. ומדובר רק במקרים שדווחו והגיעו לידי המשטרה, ההערכה היא שסדר הגודל האמיתי גדול פי עשרה, כלומר שמדובר ב25,000- ילדים(!)

אז מה עושים? מתפללים לרחמי שמיים וממשיכים לדבר ולהזהיר שוב ושוב ושוב. אך עדיין קיים הצד השני של המתרס. כל הורה הוא גם אזרח שהולך ברחוב. אותו רחוב בו מתהלכים כל אותם מאות סוטים בלבוש אזרחי, האם העינים שלנו פקוחות מספיק בכדי לזהות אחד כזה בפעולה?

ניסוי חברתי שנערך בארה"ב בדק האם יחלצו אנשים אקראים ברחוב לעזרתו של ילד מבוהל הניגש אליהם בטענה כי אדם לבוש קפו'צון ניסה לפתות אותו להכנס לרכבו. כאשר בעוד הם מדברים מתקרב אל הילד אדם העונה על התיאור המפליל וטוען כי הוא אביו של הילד.

התוצאות מפתיעות ומדליקות נורה אדומה כאשר לא מעטים הם האנשים שמאמינים בקלות לדברי המבוגר שטוען כי הוא אביו של הילד, ולא לילד המפוחד ולשפת גופו המשדרת מצוקה ברורה.

אמנם לא בכל יום יזדמן לפניכם מקרה כזה, ואם יזדמן נקווה שהוא יהיה ניסוי ולא אמיתי חלילה. אך חשוב להכניס גם למודעות לא רק לפקוח את עיניי ילדינו אלא גם לפקוח עיניים בעצמנו. להיות עירניים לתופעה ולכל התנהגות חשודה גם אם באופן קל שבקלים. ולהגיב בהתאם אם וכאשר נבחין בה.

גלו עירנות: לפקוח! לצרוח! ולספר למשטרה!

]]>