היו היה, לפני 125 שנה אדם קטן שהפך להיות מותג קולנוע ודמות מיתולוגית בעולם התרבות של המאה ה-20, האיש והאגדה - צ'רלי צ'פלין. סרטיו שהפכו לאבני יסוד בתעשיית הקולנוע עד היום, משתייכים בעיקר לז'אנר הקומדי, והוא ידוע כאחד השחקנים המצחיקים ביותר שנרשמו בהיסטורייה הקולנועית של כל הזמנים.

צ'פלין, נודע באמרות הכנף הרבות שלו שהמסר השזור בהן מתייחס לאירוניה של החיים. הליכתו המשעשעת, הנעליים הגדולות מכפי מידתו, מכנסיו הרחבות והמקל - שהפכו לסמליו המסחריים נועדו להעביר מסר זהה, צ'רלי עצמו התבטא על כך ואמר "עשיתי הכל כדי להבליט את הניגודים".

הקצנה והומור היו המנטרות שליוו את סרטיו ואף את חייו האישיים. הדמות שלו מתאפיינת בכל סרטיו בקווי אופי דומים ומצטיירת כטובת לב, משעשעת עד כדי גיחוך, כנה ואופטימית על גבול הפתטית. יתכן וזהו שיקוף של מציאות חייו האמיתיים שכפי הנראה, לא תמיד האירו לו פנים, ושל הדרך שבחר להתמודד איתם.

צ'רלי צ'פלין נולד באפריל 1889 בדרום העיר לונדון שבאנגליה, לצ'ארלס והאנה צ'פלין. כשהיה בן שנתיים בלבד, נפרדו הוריו. לאמו של צ'פלין לא היה מקור הכנסה קבוע חוץ מעבודות מזדמנות בסיעוד ובתפירה, ואביו לא תמך כספית בפרודתו ובבנו. העוני והמחסור מהם סבלה המשפחה אילצו את צ'פלין לעבוד למחייתו כבר מגיל צעיר.

בהיותו בן 7 בלבד, נשלח צ'פלין אל בית היתומים "האנוול" במרכז לונדון, שם שרד שנה וחצי ואז חזר להתגורר עם אימו. כעבור זמן קצר לקתה אימו בפסיכוזה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. בשנתיים הבאות עבר צ'פלין להתגורר אם אביו שאותו כלל לא הכיר. בשנים אלו סבל האב מאלכוהוליזם, בעיה שהובילה למותו כתוצאה ממחלת שחמת הכבד. צ'פלין חזר להתגורר עם אימו החולה. במהלך כל השנים הללו, החל לפתח את קריירת המשחק שלו מתוך רצון אחד ויחיד, להתפרנס.

תמונת המצב הזו מתארת מציאות עגומה למדי, ממנה קם וצמח שחקן מאיר פנים שגרם למליוני איש לאורך השנים לחייך ולצחוק מבדיחותיו והליכותיו המשעשעות. מסתמן כי באמצעות ההומור והמבט האירוני הוא השכיל להתמודד עם הקשיים שחווה ולמנף אותם לקריירה משגשגת.

בהחלט יש מה ללמוד מהאיש הקטן והאגדה שנהג תמיד לומר: "יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז." אמנם המבט האמוני מוסיף נופך נוסף לדברים, ומעבר למשקפי ההומור והאירוניה שיהפכו את הקשיים לבדיחה, צריך גם לזכור כמובן שהכל לטובה.

אמרות הכנף המפורסמות שלו, מתאפיינות בהומור, שנינות וחן רב והאירוניה שבהם מבטאת פעמים את יחסו לקשיי החיים בכל התחומים, ופעמים גם את עמדותיו הפוליטיות נגד המשטר הלאומני והדיקטטורי. להלן כמה מאמרותיו הידועות:

"החיים הם קומדיה בצילום מרחוק וטרגדיה בצילום מקרוב".

"ההומור מחזק את יצר קיומנו ושומר על בריאות נפשנו".

"בסופו של דבר, הכול אינו אלא הלצה".

"הצחוק מהווה סם חיזוק, ומקל על הכאב".

"אני חושב כי אחת האירוניות שבחיים היא לעשות את הדבר הלא נכון ברגע הנכון".

"דבר אינו קבוע ויציב בעולם מרושע זה; אפילו לא צרותינו".

"מטבענו אנו רוצים לעזור זה לזה ולשמוח באושרו של הזולת ולא בצרותיו".

"לפעמים, אנחנו חושבים יותר מדי ומרגישים מעט מדי".

"לכל הילדים יש כישרון; מה שחשוב זה לגלותו".

אני אוהב ללכת בגשם, ככה אף אחד לא יכול לראות את דמעותיי".

"ההצלחה היא דבר נפלא, אך היא מחייבת להמשיך וללכת בקצב הפופולריות".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"האדם כפרט הוא גאון, אבל ההמון הוא מפלצת חסרת ראש".

"לעולם לא תמצא קשת-בענן אם תביט מטה".

ולסיום אגדה - בדיחה המסופרת עליו ובשמו, שספק אם היתה אך אין זה גורע מהחן והאמיתות שלה.

באחת מהופעותיו סיפר צ''רלי צ'פלין בדיחה נהדרת. הקהל תפש את בטנו מרוב צחוק. לאחר מכן חזר צ'רלי בשנית על אותה בדיחה ורק כמה אנשים צחקו. כשחזר וסיפר את הבדיחה בפעם השלישית, רק אדם אחד צחק.... ואז הוא אמר את השורות הנפלאות הללו: כשאתה לא יכול לצחוק מאותה בדיחה שוב ושוב, למה אתה בוכה שוב ושוב מאותה צרה/דאגה?

אז גם אם קצת מר לך 'בחשוון... תהני מכל רגע בחיים. כי החיים האמת יפים וגם מצחיקים!

]]>