פלאשבק לילדות: את יושבת בשיעור, הלב שלך דופק, האגרוף הקמוץ שלך מכיל בתוכו אוצר יקר ערך, פתק לחברה הכי טובה שלך. את דופקת על הגב של זו שלפניך- ללא ספק התלמידה החנונית ביותר בכיתה, היא מסרבת לשתף פעולה. כשהיא רוטנת בקול, המורה מבחינה בך ורועמת בקולה "אולי תספרי לנו מה כ"כ מעניין שלא סובל דיחוי להפסקה?" (זה מאותה משפחה של: יופי, עכשיו יהיה לילדים שלי על מה לצייר) כשהפתק נחשף, העונש לא מאחר לבוא: "צאי החוצה!"

כילדה, אף פעם לא הצלחתי להבין את ההיגיון שעומד מאחורי העונש הזה. המגרש שמחוץ לכיתה תמיד קרץ לי הרבה יותר מהשאלה - כמה תפוחים נשארו לרותי אחרי שאכלה ארבעה (איך היא עושה את זה לעזעזל) -ונתנה לעמי שלושה - אחד מתוכם רקוב. בחוץ, תמיד מצאתי איזה נפש תאומה בדמות עוד תלמידה סוררת שארחה לי לחברה בזמן שנותר על לסוף השיעור. העוקץ היה טמון כמובן בחשש שמא אפגוש את המנהלת, אך במציאות זה כמעט ולא קרה.

מאותה סיבה מן הסתם החליט רוברט קולמן , מורה בבית ספר, לנסות משהו מעט שונה. בביה"ס בו הוא מלמד, ילדים שמפריעים לא נשלחים למנהל או אל מחוץ לכיתה, אלא לחדר מיוחד שהוקם במיוחד עבור מטרה זאת. החדר עוצב בסגנון מרגיע, ע"י שימוש בתאורה עמומה, פיזור כריות סגולות ורכות ברחבי החדר ותפאורה המשדרת רוגע ושלווה. הילדים מוזמנים לקחת פעימה ולתרגל עם מדריך מקצועי תרגילי נשימה ומדיטציה, שיעזרו להם להירגע ולחזור לכיתה שלווים ומרוכזים.

התוצאות: כמות ההפרעות בשיעור פחתה באופן ניכר, הנוכחות של התלמידים גדלה משמעותית והתלמידים נהנו מיכולות קשב וריכוז משופרות. אז, איך את יכול ליישם את הטכניקה המדהימה הזו בבית? נסי להגדיר פרק זמן מיוחד כל יום בו תשבי עם הילדים ותתאמני איתם בתרגילי נשימה פשוטים. לדוגמא: לסתום נחיר אחד ולנשום דרך השני נשימות עמוקות וארוכות, ואז להחליף צד.

אולי תצליחי סוף סוף - למנוע מהם לטפס על ארון הספרים.

]]>