פגשתי את מאור בתקופה שבה התנדבתי בארגון למען חולי סרטן. היו אלו ימים של כיסי אוויר רגשיים: מצד אחד להשתולל עם ילד שעיניו היו כבויות עד לפני רגע, ולראות את עיניו בורקות בשמחה אינסופית, ומצד שני לשמוע שילד שעד אתמול צחקתי איתו ועשינו כיף ביחד, נמצא בבידוד ובמצב קשה.

למדתי המון. למדתי על עוצמות של ילד. למדתי על עוצמות של משפחה. למדתי שגם לי יש עוצמות שלא הכרתי.

מאור היה קצת יותר מבוגר מכל הילדים, ויכולתי לשבת ולדבר איתו על נושאים רציניים יותר, על החיים, עליו, עלי, על העולם המוזר הזה. בהמשך טסנו ביחד במסגרת הארגון לשבועיים במיאמי, שבועיים גדושים ובעלי המון השפעה נפשית אחד על השני.

כשעלינו על רכבות ההרים ביוניברסל סטודיו ושעטנו אל עבר השמים לא הייתה זו סתם מטאפורה, נשמתנו עמדה שם - בין שמים לארץ, חווה את הסחרור הלא ידוע - עבר-הווה-עתיד מעורבבים יחדיו.

עברו זמנים, מידי פעם הייתי פוגש את אחד הילדים, ומידי פעם הייתי שומע בצער על עוד ילד פלא שעזב אל שדות הצייד הנצחיים.

מאור, אני בטוח שמלאכים חוגגים לך יום הולדת נפלא שם למעלה, אין לי ספק בכך - אתה בטוח חוגג בהיכל הנשמות המיוחדות.

תודה לך על הכל!

]]>