עייפה באופן קיצוני? (ישנת שעתיים בלילה) - סימן מובהק להריון. יש לך בחילה (שתית חלב מקולקל, אחותי) - את רצה לחנות לבגדי הריון, והשינויים הדחופים במצב הרוח שלך (תלכי כבר לפסיכולוג!) מעלימים שמץ אחרון של ספק ואת בדרך לקנות עגלת תינוק.
ה'פטה מורגנה' ההריונית הזאת, נובעת מן הסתם מהציפיה והרצון העז לילד, שמאחלת לכן בכל לב שלא תתנסו בהם, אך אני נתקלת בה מכיוון שונה ואחר לחלוטין. מפעם לפעם אני נוטה להיתקף ברצון עז לשילובי מזון מעניינים, שמקובל להתייחס אליהם כסממן הריוני מובהק. הדוגמה הקלאסית לכך הוא הדחף העז למלפפון חמוץ ביחד או לאחר אכילת שוקולד. כשמתעורר אצלי דחף בלתי נשלט מהסוג הנ"ל - אני פונה אל בעלי המלכסן אלי מבט בלתי נעים - לאמר: "נראה לי אני בהריון".
ובכן, האמירה הזאת נועדה לתלות את הדחף בהריון יותר מאשר את הסבירות להריון בדחף. אם אני בהריון, הכל מותר. מותר לרצות כל דבר עם כל דבר, בכל שעה ובכל מצב. ועכשיו.
מיותר לציין את התגובה של בעלי כל פעם מחדש (משהו בסגנון: לא, תתחילי דיאטה ותראי שהבטן תרד לך)
לא אכחיש, אני אכולת קנאה כשחברה בהריון מספרת לי שבעלה רץ בגשם, בחצות ליל להשיג לה גלידת בוטנים (יש דבר כזה?), וחזר אחרי שעה עם גלידה נמסה שהשיג מבאר שבע. כשאני מלחשת לבעלי שחשקה נפשי בשוקולד שאזל, הוא עונה בקול רפה:" לא נורא, תתאפקי."
אך תאוות האכילה שלי היא לא הנושא לדיון, אלא ההסבר המדעי לתופעה הזאת - המוכרת וודאי לחלקכם - שימנע ממכם למהר לשפוט אותה בחומרה. אז חשוב שתדעו, בעלים לנשים גחמניות למיניהן, שאותו גורם לדחף הבלתי נשלט לנשים בהריון, קיים - במינונים אחרים אמנם - גם אצל נשים חפות מכל בייבי. לאחר אכילת כמות מוגזמת של מאכל מתוק, מתעורר בגוף צורך חזק למלח, וכן להיפך. מכאן נובע השילוב האהוב של שוקולד ומלפפון חמוץ.
בהריון, שולטים שלטון ללא מיצרים - ההורמונים, שגורמים לחוסר איזון בגוף, ולכן הדחף - כשהוא מתעורר- פועם בעוז ובאכזריות ומחייב סיפוק מיידי. אך גם בחיים האזרחיים הצורך קיים והגיוני, והגוף דורש לפעמים את החסר לו באותו רגע. אז לא אמרנו שתקומו באמצע הלילה למסע חיפוש אחר מאכל נחשק, אך גלו לפחות, במטוטא ממכם, הבנה.
]]>
