אם חשבתם שסוגיית החצאיות הכשרות נדונה אך ורק בתוך ובמסגרת כותלי הסמינר, טעיתן. לאחרונה החלו להכניס את הנושא החם גם לסדר יומן של ילדות קטנות, תוך מתן כללים והגדרות ברורות של מה אסור, מה מותר, מה ארוך, מה קצר, מה צמוד ומה מיותר. ובהמחשה ציבעונית ומעניינת.

גמ"ח "מן-הבאר" החל להפיץ לאחרונה עלון ורוד ומאויר, המדריך באופן ברור ופרטני אילו חצאיות כשרות ומותרות ללבישה ואילו אסורות.

‏לזיכוי הרבים (והרבות)..

המגמה הזו הולכת וצוברת תאוצה ומרחיבה את גבולות הטעם הטוב. כך למשל, מופיע בספר ילדות, בצורה בהירה ובשורות מחורזות, תיאור קליל של ילדות הבוחנות חצאיות בחנות בגדים ומחוות את דעתן על גזרתן הבעייתית. כשכל משפט מצוין על גבי התמונה המתאימה להדגמת המראה הבעייתי.

‏(צולם מתוך הספר)

"הביטי שמה בחלון, חצאית נפוחה כמו בלון" - במילים אלו בחרה הסופרת להנחיל את מורשתה לבנות ישראל, וללמד אותן מוסר השכל יקר וחשוב; חצאית בלון תמיט עלייך קלון! ואני פונה אלייך משוררת יקרה, האם העובדה שבחרת להביע את דעתך האישית, שאינה מעוגנת בהלכה כלשהי מעל דפי הספר ל'מטרת חינוך', אינה נובעת מתחושת עליונות, ומהיותך, אולי, מעט 'מנופחת כבלון'?

"הביטי על זו איזה אסון, גזרו אותה ממש באלכסון" - אם תשאלו אותי, האסון הגדול הוא, שבמקום ללכת ישר ולעקוב אחר קו ההלכה, בחרה הכותבת ללכת ממש באלכסון. לא מוזכרים אלמנטים של אורך, רוחב וגזרה בעייתית באמת, אלא דוגמאות שהיא, כאמא, לא היתה בוחרת לביתה. לגיטימי, אך מכאן ועד להנחיל זאת לכלל, הדרך ארוכה.

"וכאן, מה קרה לחצאית? קשרו לה קשר בתחתית" - ומה קרה למידת כיבוד הורים? מה אם כתוצאה מספר כזה ילדה קטנה תתחיל לפקפק במידת הצניעות של אמא שלה, ו'תקשור קשר' נגדה? בהתחשב בעובדה שאין בדוגמת החצאית הספציפית הזו בעיה הלכתית, אין מקום לבוא ולהכניס לראש הילדה ביקורת כזו או אחרת כלפי חצאית כשרה.

"הנה חצאיות כ"כ יפות, מה חבל שהן שקופות" - במקרה הזה, שקוף שהיא צודקת, רק חבל שזה במקרה אחד מתוך הארבעה. אך בשורה התחתונה, חובת החינוך בגיל הרך מוטלת עלינו כאמהות, ועל המוסד החינוכי בו לומדות בנותינו. תשאירו להם ולנו את המלאכה.

ועכשיו, עני על הסקר - האם החצאית שלך כשרה?

]]>