ברוכים הבאים לפורמט החדש בהנחיית נפתלי בנט וליאור שליין. הפרק הראשון נקרא "אברהם אבינו – כן או לא?", והשבוע עברנו לפרק "אלוקים – כן או לא?". ראיתי את הפוסטים ואת הלייקים ואת הזעם הקדוש בכל צד, אבל לא ממש עקבתי אחרי הפרטים. סליחה, אני פשוט לא מאלה שמאמינים רק בגלל הוכחות מדעיות, ולא מבססת את האמונה שלי על בסיס ממצאים ארכיאולוגיים וחרסים עתיקים. על מה בדיוק שליין מתווכח? מה הוא מצפה למצוא? כתובת שעליה כתוב "אברהם אבינו היה פה, נובמבר תתפ"ז, עד מתי?".

אלוקים, אברהם והתורה קיימים – כי אנחנו קיימים, ואנחנו עוסקים בהם ומביאים אותם לתוך מציאות ימינו. וההוכחה הכי טובה לכך היא צעיר ושמו ליאור מרדכי שליין (זה השם המלא), שיושב בארץ שהובטחה לאברהם, 4000 שנה אחריו, ומדבר עליו, ממש בשפתו של אברהם.

הנה פסקה קצרה ויפה בהקשר הזה. לא כתב אותה רב. כתב אותה אחד העם, מנהיג ציוני חילוני. במאמרו המפורסם "משה", הוא עונה לצינקנים של דורו:

נפתלי בנט וליאור שליין (צילום: משה שי ופלאש 90) ‏נפתלי בנט וליאור שליין(צילום: משה שי ופלאש 90)

"זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו, אינו עניין אלא למלומדים שכמותכם. אבל אנו יש לנו משה אחר, משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור והשפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם. כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּריות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה".

במילים אחרות, נדמה לי שאפשר לנסח זאת כך: משה רבנו – הוא פשוט גב האומה.

(מתוך הטור השבועי של סיון רהב-מאיר בידיעות אחרונות)

]]>