על פניו, מובן. יעקב- ששמו מעיד עליו שחייו היו עקובים ופתלתלים מרגע הולדתו ועד הנה, מבקש קצת לנוח, קצת לשבת בשלווה. לא מגיע לו? בוודאי שמגיע. אחרי שכונן את העם היהודי לשבטיו, נאבק במלאך ועשה עוד ועוד פעולות למען העם היהודי שכולן עלו לו במחיר אישי לא מגיע לו קצת ליהנות מפרי כפיו. עונה המדרש- לא. לצדיקיםמזומן להם חלקם בעולם הבא, כאן עובדים, לא נחים.

מעוררת על כך תורת החסידות שאלה גדולה: האם יעקב אבינו לא ידע מכך? כלומר אחרי כל התלאות שעבר האם הוא באמת מבקש להזדכות על העשיה למען עם ישראל ולתפוס ראש טוב?

לא הגיוני בעליל. יעקב אבינו, קו התפארת מסמל בכל רמח ושס"ה את הפעולה הנמרצת למען הגאולה. אפילו על מיטתו הוא מבקש לגלות את קץ אחרית הימים לבניו וברגע האחרון, נהיה לו "בלק אאוט" שמיימי.

אם כן מהו יעקב שמבקש לישב בשלווה? אלא, מלמדת אותנו תורת החסידות שיעור נפלא- ביקש יעקב אבינו לישב בשלווה- קפץ עליו רוגזו של יוסף כלומר: "רוגזו של יוסף"- כל פרשיית מכירת יוסף והשלכותיה לא באו כעונש או כתוכחה ליעקב- אלא כמילוי בקשתו!

כיצד?

אנו יודעים כי העולם הזה, התחתון שאין תחתון למטה ממנו מלא באתגרים, בקשיים, בבעיות, וחושך שמסתיר את האור האלוקי שבו, וזה מכוון. שהרי עם כל אתגר אנו גדלים עוד. עם כל קושי אנו או נשברים, או מתפתחים הלאה. יעקב ידע כי הדרך לשבת בשלווה כלומר להגיע לעילוי רוחני- כי הוא לא באמת חשב על חופשה בקאריביים- עוברת דרך מהלומות ואתגרים.

ולכן- כיוון שביקש להגיע למקום רוחני גבוה יותר, ולאחד את המציאות סביבו קפץ עליו רוגזו של יוסף. בנו נמכר לעבד וירד מצריימה והוא חשב שהוא בכלל מת. איזו טובה אישית יצאה לו מזה? שום דבר. אבל, עצם עמידתו בנסיון הביאה לכך שיעקב היה ראוי לשלווה האמיתית שהיא שלוות עולמים- מעין עולם הבא.

מכאן אפשר ללמוד גם מסר נוסף, שכל בקשה או תנועה נפשית שלנו היא למעשה רצויה ומקובלת לפני הקב"ה שנא "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים", וגם אנחנו הקטנים בדור הזה יכולים וצריכים לבקש "לישב בשלווה". בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

]]>